טיפול שהסתיים, תהיות...

שלום ליאת, אני בשנות ה30 לחיי ולאחר מספר רב של שנים בטיפול דינאמי, במהלכו היו תקופות שחשתי התקדמות ותקופות בהן הרגשתי שאני מגיעה מכח ההרגל. ביני ובין הפסיכולוגית נוצר קשר מאוד חזק ומיוחד של קירבה וחיבה גדולה וברור לי שזה היה הדדי (דיברנו על כך). את הטיפול הפסקתי לפני שנה בערך כשהרגשתי שההתקדמות נעצרה, שחלק מהבעיות נפתרו באופן חלקי וחלקן לא. מאז נפגשתי איתה פעמים ספורות לצורך התייעצות. במבט לאחור, כשסיימתי את הטיפול הבנתי שהוא תרם לי רבות בהרבה מובנים וגם קיבלתי את העובדה שישנן בעיות (רבות) שלא נפתרו. כיום עם פרספקטיבה ומרחק הזמן אני יכולה לראות המון טעויות וחציית גבולות שנעשו וחשה החמצה מאוד גדולה כיוון שהקדשתי שנים (וסכום לא מבוטל) עבור הטיפול. כיום אין לי אמצעים לחזור לטיפול או להתחיל חדש, נשארתי עם טעם רע ואפילו כעס על אותם מקרים שהגבולות (שכ"כ הרבה מתלוננים עליהם), לא נשמרו ובמקרים מסויימים אולי זה פגע בי. יש בי לבטים באם לנסות להשאיר הכל מאחור לבין לפנות אליה עם התחושה הקשה שיושבת אצלי בבטן. אשמח לתגובתך ותודה מראש :)