פתאום הבנתי שההחלטה בידי.

ליאת שלום. כתבתי לה מיל והסברתי למה ציפיתי, אמרה שזאת לא ציפיה מוגזמת וחבל שלא עשתה. אמרתי שאבוא לפגישה, על אף שלפני זה חשבתי שלא אבוא. כמה שעות אחר כך חזרתי על הפנים מהעבודה. כתבתי לה שהחלטתי לא לבוא לפגישה. בערב כתבה שכדי שאבוא ויחד נברר מה קרה. שאלתי עד מתי אוכל לענות, כי לא הייתי סגורה שבא לי לפגוש אותה. פתאום הבנתי, שמותר לי לסרב, שמותר לי להחליט לא לבוא לפגישה. מוצא חן בעיני! ועכשו נותר לחשוב ולהחליט, אם אני רוצה לפגוש אותה. איזה כייף שהכדור בידי!