יציאה לחופשה.. של המטפלת

היי ליאת. בבואי לכתוב לך את שמציק לי , חשבתי לתומי כי יש בזה מן ההקשר להודעתך כי היית בחופשה. עד כמה ראית לנכון לרשום זאת בפורום, לדייק את חזרתך, ולייצר אולי משהו ברור עם תקווה כי זהו זמן מוגדר וכי את חוזרת. וכי נשמור על עצמנו. המון המון זמן לא כתבתי בפורום. רציתי לכתוב כי גם לא נעזרתי, אך אין זה כך. אחת לכמה ימים נכנסתי קראתי את התכתובות ומשהו בי נרגע. הפורום מרגיש לי כמו אותה שמיכה שילדים קטנים לעיתים נושאים עימם, ואני בשלב שכבר לא ממש זקוקה לשמיכה הזו עימי, אך טוב לי לדעת שהיא קיימת. והיום אף הרגשתי צורך למשש אותה פיזית בכדי להרגיש את החיבור, האמפטיה והמשהו המאוד אימהי ומבין שמציל אותי דרכך כשאת משיבה לי. אז מה קרה? ומה עורר אצלי חרדה ואי שקט מבהיל ומעציב? המטפלת שלי יצאה לחופשה בת שבועיים ימים. זו לא חופשה ראשונה ולא אחרונה, וידעתי כמוה לא מעט במהלך השנים, ולצערי השיח שלפני, והידיעה מתי ניפגש בשנית אינם מצליחים להשקיט ולרפא את הפצע שתמיד נפתח כשהיא איננה. אני מבוהלת וחרדה, מרגישה עצב מאוד גדול על כך שנסעה. ייתכן ולכך גם מתגנבת קנאה מסויימת שהיא עושה לעצמה ולבני ביתה ומחזקת את הזוגיות שלה, כששלי עם השנים נסוגה אחורנית. קשה לי ומאוד מעיק מבפנים, למרות ההבנה הרציונלית והמבינה בצורך שלה בחופשה. הניסיונות שלי לגייס כוחות פנימיים לא ממש צולחים. לא כל כך הולך לי הפעם. אינני מבינה איך המקום הזה נשאר כמקום של כאב לב ומעורר אימה כל פעם מחדש. למרות השיחות הרבות וההתקדמות שלי לאורך השנים.