האם חייבת התייחסות הילדה הזאת? למה זקוקה?............אני לא יודעת....
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הייתי בטוב, אפילו מאוד..היחסים עם בעלי נהדרים והגיעו למצב טוב אחרי חופשה ובילוי יחד. ואז שוב אי סדירות בפגישות והיא יכולה לקבל אותי בשני ימים ספציפיים עם שעה ספציפית (שאחת מהשעות הן שלי קבועה).לא יכולתי להגיע בשעה שלי אז זה בעיה, נדחה בשבוע... וזה באס אותי וכעסתי, והרגשתי שאני לא חשובה לה שאם זה אני אז אפשר לדחות פגישות ולחכות לזמן הרגיל...כי במילא אגיע ויש מקרים דחופים יותר......ואם אני בטוב אז אפשר לוותר עליי... ואז הרגשתי ילדה כועסת שלא רואה שום צד, שוב תחושה של שחור לבן, הכל או כלום...למרות שיודעת שאני כבר לא במצב הזה היום! ומצטערת על כך מאוד. לא מבינה, פעם הייתי כועסת על עצמי ולא מוציאה על האחרים את העצבים..היום כבר לא.. הכעס יוצא לכיוונים משלו... :( למה זה קורה לי? ופתאום שוב צץ העניין של ילדה בתוכי...ואז כתבתי את השיר הבא: ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה רעדה. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה.... לא יודעת..האם הילדה הזו זקוקה לטיפול? עדיין? הרבה זמן.....היא יכולה להשמר לה בשקט בפנים, לא? לא יודעת כבר.....
הילדה נירדמה או שהאישה הירדימה אותה כדי לקבל שקט להרדים את הזכרונות והסודות את הכאב .. אתך יקרה וכן הילדה זקוקה עד מאוד לטיפול תאפשרי לה . מחבקת אותך הגדולה ואותך הקטנה...
הי מיכ מבינה את מה שאת אומרת ומרגישה. להיות המטופלת "הטובה" ולהרגיש את זה ואז לחשוב שאולי אולי זה פוגע בך בעצם אבל אם נהיה בכל זאת באפור אז את מתארת איזו שגרה של מוכרות בינך לבין המטפלת , כמו שגרת נעלי בית נעימה, שבתוכה מרגישים בעצם בבית...והבית הזה אולי דווקא מוגן? ליאת