למה לעזאזל החיים כאלה קשים?בבקשה כנסו!

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

שלום אמיר, אין ספק שעברו עליך אירועים קשים מאוד והכעס שלך כלפי חוסר הצדק של הזולת בכלל והמוסדות בפרט בהחלט מובן. הרושם שלי הוא שלמרות מה שעבר עליך ולמרות הדיכאון שבו אתה נמצא כעת, אתה מנסה להמשיך כרגיל ויותר מכך, לתלות את רווחתך הנפשית בחסדי הזולת במקום לנסות להחזיר לידיך תחושת שליטה. מדובר בתהליך לא קל, הדורש לדעתי התערבות מקצועית ע"י שילוב של טיפול תרופתי נגד דיכאון ושיחות אצל איש מקצוע. קשה מאוד לעבור תהליך כזה לבד ועוד יותר מסוכן להסתמך על הרצון הטוב של אנשים שהם "צד מעוניין" (כמו אותה בחורה שהסתירה את מחלתה) בקשר איתך. במסגרת טיפול פסיכולוגי אישי קיים גם מקום לבדוק למה אתה נמשך לבחורות שדוחות אותך או שהקשר איתן הרסני לך (בחירת בן זוג הוא נושא בעייתי, שעליו תוכל לקרוא בקיצור כאן: http://gidi13.home-page.org/ ). בקיצור, לא שולחים פצועים למלחמה ואתה עדיין פצוע נפשית ומנסה לכבוש את "שוק הבשר" של הפנויים-פנויות שהוא קשה מאוד לכל אחד. פנה לייעוץ מקצועי. אני יודע שאנשים עם עבר צבאי כמו שלך מתקשים לבקש עזרה ואף חוששים לתדמיתם הגברית, אך אין בכך כל בושה. בשביל זה אנו, אנשי המקצוע, קיימים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

לאמיר אין לי המון פנינות חוכמה בשבילך, רק רציתי שתדע שאתה לא לבד :) אמנם לא עברתי חצי ממה שאתה, עם הצבא והכל, אבל אין ספק שלימודי ההנדסה שנה א' בשילוב עם התגברות על פרידה (במקרה שלי קשר של שלוש שנים...) לא משאירה המון מקום לאופטימיות. גם הקטע של לגור בבית עם ההורים לא נורא כיף. אבל תנסה לחשוב שהכל עובר. חייבת להיות תקופה יותר טובה. הלימודים יעשו קלים יותר (ככה אומרים.. :)) , ואני בטוחה שבסוף גם תמצא קשר מגניב... לגבי השיחות אצל פסיכולוג, גם אני שוקלת להתחיל בקרוב , זה הרי יכול רק לעזור לא? תחזיק מעמד...

היי אמיר, נורא הזכרת לי את עצמי ועברי.גם אני נפגעתי מיד עם השחרור מהצבא...והחבר המנייק שלי נטש כשהיה הכי רעעע שבעולם.. גם לי היו שנים קשות...בכי...כתיבה עצמית כי אין למי לספר! אבל אני חייבת להגיד שחייבים להיות אופטימיים כי אין הרבה ברירה! החיים לא קלים בכלל ואל תחשוב שחייך מחורבנים כי הרבה חשים כך אך מנסים להמשיך הלאה... יהיה טוב מבטיחה לך! אם יעזור לך אז כדאי ללכת לפסיכולוג - אני החלטתי להתמודד עם הקשיים לבד... אולי טעות בידי אבל אנלא הצלחתי לגבש דיעה עד כה אם טיפול יעזור לי. שיהיה לך בהצלחה!