מלחמה בדיכאון אודה לעצתך
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב קרוב לשנתיים אני מתמודדת עם דיכאון. אני בת 24 הוא התחיל כמשבר אקוטי שלא הצלחתי להתמודד עם רגשות שצםו לי והקפאתי את עצמי מהם. היה לי פחד מכדורים ונלחמתי לחזור לחיים בלעדיהם. בעזרת תמיכה של מטפלת רגשית דרך מייל וטלפונים. לא הצליתי להביא את עצמי עדיין לטיפול. אך חזרתי לחיים ולעבודה במלחמות קשות וכבר שנה אני עובדת. אך קשה לי ביומיום להתמודד . יש לי רגשות קשים כלפי המשפחה. וכן בדידות. פחד וחוסר אונים ואי וודאות כלפי המשך חיי. בייאוש חוזרות לי שוב ושוב מחשבות אובדניות. בחודש האחרון נשברתי ולא קמתי מזה מהר כמו תמיד. מרגישה שאין לי כח להמשיך להתמודד בלי תמיכה כלל. מרגישה שנלחמתי על החיים ואין אדם בעולם שמעריך זאת. מרגישה חסרת כוחות ויכולות להמשיך להלחם ושזה לא יגמר ושאין טעם לחיים כאלו. ושמה שגיליתי זה שאני לא חשובה לאף אחד ואין אחד שיעזור לי כשאני במצוקה כזו קשה. מרגישה שלא רוצה יותר וזה מכניס אותי למצוקות קשות. כולל המחשבות שציינתי שמתחזקות. אין לי כח לעבוד יותר. ולעבוד זה לחיות. מרגישה במלכוד. לא יכולה לעבוד ואסור לי גם לא לעבוד. אשמח לחוות דעתך. תודה ושבוע טוב
שרה יקרה נגעת בי מאד במה שכתבת ואפשר להרגיש דרך כתיבתך את הייאוש, חוסר האונים והמצוקה. אני יודעת ומבינה שבזמנים כאלו קשה לעיתים לעשות את הצעד שכרוך בפניה לטיפול כי גם לזה אין כוח, אבל באמת באמת מאמינה שהצעד הזה הכרחי כרגע. כמו כן אני לא יודעת על מה מתיישב הפחד מכדורים אבל כיום יש כדורים אנטי דכאוניים לא ממכרים עם מיעוט תופעות לוואי שבזמן קצר יחסית יוצרים את היכולת לנשום ולהרים ראש מעל המים על מנת שתוכלי להמשיך לטפל בעצמך. שרה, האם ניסית שוב לפנות למטפלת הרגשית? האם יש חברה טובה או מישהו בסביבתך שאת סומכת עליו ויכולה להתייעץ איתו? האם את חושבת שיש משהו שהיה עוזר לך כעת להתרומם? תזכרי שאת לא לבד לתמיד גם אם זה מרגיש כך כעת כי בדידות תמיד יכולה להשתנות ושאפשרי לצא מהמצב הזה ושמגיע לך לצאת מזה...! במידה ויש עוד מחברי הפורום שיכולים להגיב פה לשרה אשמח.. ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
