דפוסים בזוגיות ובכלל

במסגרת טיפול זוגי שאני עובר עם אשתי, זיהיתי בבירור שישנם דפוסים בחיי בהם אני נזקק לתחושת נאמנות בלתי מסוייגת מצד אנשים הקרובים אליי באופן בו הם יפגעו או יפגעו עקרונותיהם כדי שארגיש באמת אני חשוב להם. אם הם אכן מוכיחים את נאמנותם אליי בצורה בה אני מבקש, אני מתוסכל מכך שהיו נאמנים אליי. דוגמא לא זוגית: לדרוש ממישהו לשקר עבורי. בכל מצב -לא ניתן לרצות אותי ולהביא אותי על סיפוקי ואני יוצא מתוסכל. מעבר לכך אני יכול לזהות גם דפוס של התקרבנות מכוונת, למשל אני עסוק בלהכין אוכל באירוע חברתי וכאשר אני מבין שהולכים להגיש קינוחים או משהו מיוחד אחר, אני ''נעלם לשירותים'' וחוזר כאשר כבר נגמר הכל ומביע מרמור למה לא חשבו עליי או שמרו לי בצד. האם כדי להתגבר על דפוסים אלו יש צורך בטיפול קוגניטיבי קצר טווח או שיש צורך בבירור מעמיק יותר במסגרת טיפול פסיכודינאמי, כיוון שהמטפלת הזוגית-מינית של הזמן שואלת