סיפוק משולב באי-שקט ואמביוולנציה

שלום רב, אני בן 33 נשוי,בשנים האחרונות הצטרפתי לקהילה שומרת מסורת מתוך כוונה להתחבר למסורת ישראל באופן מתון ולחזק את הקשר היהודי מסורתי בחיים שלי תוך לימוד, הכרת התפילה זאת מבלי לשנות את אורח חיי החילוני-מסורתי. אנשי המקום מאוד נחמדים ומקבלים אותי יפה ואכן זכיתי ללמוד רבות על התפילה ולהכניס לחיי קצת מסורת (וגם אושר !) יחד עם זאת, לא נוח לי במקום הזה כיון שמביעים שם עמדות רוב שאינן מתאימות כלל וכלל למי שאני ולעמדות שאני דוגל בהם (עמדות כלפיי נושאים פוליטיים, בינאישיים וכו'). לצד הסיפוק שבתפילה בחברותא, כל פעם שאני מגיע לשם אני יוצא לא נינוח ועצבני. עם הזמן הדבר גרם לספק מתמיד (אמביוולנציה) חרדות וירידה במצב הרוח. החלטתי לנתק קשר עם הקהילה לפני כחצי שנה ואני מרגיש ריקנות וגעגוע לתפילה. התפללתי בבית וזה לא אותו דבר כמו עם קהילה אך כפי שציינתי יש בי אי-הסכמות רבות לפועלה של הקהילה ועמדותיה בנושאים השונים של דת ומדינה, פוליטיקה, יחס לראש ממשלה מכהן ועוד ואני מתרגז מדברים להם הקהילה שותפה בעשייתה. האם לפי מה שאני מתאר, הנזק בהמשך הגעה לקהילה עולה על התועלת? יש לך עצה טובה?