מבולבלת

שלום, אני ובן זוגי בשנות ה- 30 לחיינו. נמצאים יחד קצת יותר משנה, מתוכם מתגוררים יחד כמעט 8 חודשים. הקשר התחיל בהתלהבות ובאהבה גדולה (לא מיד, לקח כמה שבועות...), לאחר תקופה קצרה לחצתי על מגורים משותפים, ומיד כשחתמנו על החוזה, קיבלתי "רגליים קרות" ונכנסתי למעין חרדה, אבל הכרחתי את עצמי. האמנתי שמדובר יותר בקושי של לעזוב את הבית עם בן זוג בפעם הראשונה בחיי, מאשר משהו שקשור בו. במהלך תקופת המגורים המשותפים היו תקופות שהיה לי ממש טוב, ולא מעט תקופות קשות מאוד. בן זוגי מכור לעבודה ועקב לחצים לא רגילים בעבודה, כמעט ולא זכיתי לשום יחס חם, אוהב במשך תקופה של 4 חודשים. תקופה קשה זו העלתה המון לבטים, לא פעם הרגשתי שאני חיה בזוגיות אבל בעצם אני לבד, ומבחינתי זו הרגשה קשה מאוד..... ההתנהגות שלו פגעה בי מאוד מבחינת הרגשות, אני לא יכולה לומר שאני מרגישה אליו את אותה אהבה שחשתי לפני 10 חודשים. נפגעתי ממנו לא מעט.... והיום, אני חייבת לקבל החלטה, הן בשל הזמן, והן בשל הלחץ החברתי, רוב חברתיי ואפילו הצעירות ממנו נישאות הקיץ. היום, אחרי שנה וחודש יחד, אני לא יכולה לומר בפה מלא ש"זה זה", אני עדיין מתלבטת. האם עצם העובדה שאחרי תקופה כ"כ ממושכת אני לא בטוחה, זה בהכרח אומר שזה כנראה לא זה? אני ממש לא מצליחה להגיע להחלטה שאהיה שלמה עימה. מבחינתי, כל החלטה היום, לכאן או לכאן, לא אידיאלית. והזמן דוחק....... אודה להצעתך.

שלום איילת, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא להתנתק מהלחץ החברתי, להתעלם מנישואי חברותייך ולבדוק את הזוגיות לגופו של עניין. ייתכן שיש מקום לבדוק את המשך הזוגיות במסגרת טיפול זוגי (גם אם חברך אינו מוכן לכך, הוא עשוי לשנות את דעתו כשתפני לבדך למטפל זוגי). הודעתך רוויה אווירת לחץ: דחפת למגורים משותפים, נלחצת מהם, כעת את נלחצת מנישואי חברותייך - באווירה כזו לא תוכלי לנהל זוגיות ומה שגרוע יותר, גם לא לחיות בשלום עם עצמך. להערכתי, הלחצים שאת מפעילה על עצמך מצריכים טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

סליחה אבל אני חייבת להגיד לגידי ולכל הפסיכולוגים, שבאופן כללי אתה צודק, הלחץ מפריע, אבל מה לעשות, הבחורה בת 30 והיא צריכה להחליט הרי. יש אנשים שרוצים בחייהם דברים מסויימים כמו ילדים ומשפחה, ויש איזשהו סף שאפשר לחכות, כך שלהתעלם מזה זה גם לא פתרון