לדר גידי רובינשטיין

רציתי לברר כמה דברים הקשורים לטיפול פסיכולוגי: 1. האם מטפל אמור לגלות אמפתיה ולהימנע משיפוטיות , גם כאשר מבחינה אישית הוא חושב שהדברים לא מצדיקים את רגשות המטופל (למשל כשמטופל בדכאון, הוא ממילא רואה את הדברים בחוסר פרופורציות ואז האם על המטפל להעמידו על כך שמגזים בתגובתו - שיש דברים יותר גרועים וכו' ? 2. האם המטפל יוצר בכוונה פרובוקציות, כדי להשיג מידע מהמטופל? למשל כשמטופל עצור ולא מחצין רגשות, האם מטפל יכול בכוונה להקצין את הרגשות שנדמה לו שיש למטופל - כמו "בטח יש לך תחושה מאד קשה" או בוודאי זה מעורר בך מחשבות קשות (של חוסר טעם)" ? מקווה שאני מובנת, אך זה מטריד אותי ואולי מתקשה לתת אמון ואולי זה מה שגורם למטפל להיות לא אמיתי? או שכל הסיטואציה הזו לא אמיתית?? אודה לך על תשובה כנה

שלום שול, מטפל אכן אמור לגלות אמפתיה לכל מצוקה רגשית באשר היא, בין אם היא "הגיונית" ובין אם לאו. אמפתיה היא ניסיון להיכנס לנעלי המטופל מבחינה רגשית. הוא אינו צריך להסכים עם הגירוי שמעורר את הדיכאון, אך הוא אמור להבין את חוויית הדיכאון ואת העובדה שגירוי זה אינו נעים, גם אם אצל אנשים שאינם נתונים בדיכאון הוא היה מעורר תגובה קלה יותר. לא הייתי קורא לניסיונות של מטפל לבדוק קיומם של רגשות מסוימים "פרובוקציה", אלא ניסיונות להעלות למודעות חומר מודחק. הסיטואציה של הטיפול היא בהחלט אמיתית, אך תלוי למה את מצפה ממנו. אם הוא יתנהג איתך כחבר שיוויוני לחלוטין, הוא לא יהיה יעיל. את מתארת גישה טיפולית פסיכודינאמית (מבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה) ואם תרגישי כך לאורך זמן, ייתכן שקיים מקום להחליף גישה, למשל לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שבו המטפל עובד על עיצוב התנהגות וניסיון לשנות דפוסי חשיבה -כל זאת בצורה פחות "רגשית" ממה שאת מתארת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com