הרס גופני ונפשי

הבעיה התחילה לפני כחמש שנים - כן , התחילה אחרי שהרופא אמר לי היום את חופשית ממיני ! את סיימת כל הטיפולים והניתוחים האפשרים שבידיי ! את לא צריכה לבוא הנה עוד ! ... נו , באמת , האם כך נפרדים ?! אחרי 15 שנה - טיפולים שונים ואישפוזים מתמשכים וביקורי במרפאות - כך נגמר הכל - !!! מאז הילדות ולא זוכרת את עצמי אלא בבה"ח ( נכוויתי מגיל 5 מאש גלויה ב60% מגופי ) אני רואה את עצמי מכורה לבה"ח - כאב זה חלק ממני שבלעדיו לא יכולה לחיות , אז כך נגמלים ?!... הבעיה היא כך - מאז זה ואני "הורסת את עצמי" ! עושה "שטיות" כדי ללכת לבה"ח . מזיקה לעצמי רק כדי להתאשפז . עושה הכל כדי לצחוק על הצוות הרופאי אפילו אם זה מלווה בכאב ! איזה כיף לראות את הרופאים תוהים במצבי !אפילו רופאים בכירים ופרופ' קשה להם לאבחן את "מחלתי" ! ממש נורא לראות רופאים צוערים וקטנים מזיזים את ראשם ואומרים בקיצור לא יודעים ! אפילו לקיחת דם והכנסת עירוי זה כמעט בלתי אפשרי בדרך הרגילה !... אוקי - זה הוא סיפור קטן מהסיפורים שלי - אבל שיושבת לבדי וחושבת על כך - אז, מתחרטת על הכל , איזה טיפשות עשיתי ? האם נזק והרס עצמי זו חוויה גדולה ? בא לי לצעוק בקול רם " נמאס לי, מספיק , די אני מצטערת על הכל - בא לי להגיד לרופאים סליחה אני זאת שגורמת לגופי ונפשי את הכאב והסבל הרב הזה , ... " את האמת , נמאס לי מהשטיות שאני עושה , בא לי להפסיק הכל , אבל לא מצליחה... אפילו לספר למישהו לא יוכלה ולא חושבת שאני אעיז ...

שלום בת 25, לא, לא כך צריך לסיים טיפול ובכלל, עפ"י תפיסתי, ההחלטה על התחלת טיפול פסיכולוגי ועל סיומו צריכה להיות נתונה כולה בידי המטופל. גם אם כוונותיו של המטפל היו טובות והוא הרגיש שאת רק מקבלת רווחים מישניים של תשומת-לב מהטיפול, רווחים שאולי אפילו לוקחים אותך אחורה, פרידה כזו אינה תורמת דבר והראיה שחיפשת דרכים אחרות, גרועות יותר, למצוא תשומת לב. תסמונת מינכהאוזן (Münchhausen Syndrome) היא תסמונת נפשית שבה אדם עושה עצמו חולה או גורם בכוונה למחלה, על מנת לקבל טיפול רפואי. היא קרויה על שם הברון מינכהאוזן שסיפר סיפורים דמיוניים ויוצאי דופן. בספרות הרפואית מתועדים מקרים לא מעטים של אנשים שהגיעו לחדרי מיון של בתי חולים, כשהם מביימים מחלות שונות כדי לזכות לתשומת לב מהרופאים ושאר הצוות הרפואי. לשם השגת מטרתו אין הסובל מהתסמונת בוחל בהתנהגות מניפולטיבית ושקרים. המלצתי לך היא לגייס את כל מאמצייך כדי לפנות בכל זאת למטפל שתוכלי לספר לו על התסמונת הזו ויחד תמצאו דרך לבנות את אישיותך ולעצב את התנהגותך בצורה כזו שתוכלי לקבל תשומת-לב והערכה ומעצמך בצורה לגיטימית יותר. אפשר אפילו לחשוב על מקצוע רפואי או פארא-רפואי שבו תעבדי בסביבה שאת מכירה בתנאים אחרים, הפעם מהצד של המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com