עייפה

הי שרון, מה שלומך? אני ביום של געגועים... לא בטוחה בדיוק למה, אבל אני כל הזמן מרגישה מתגעגעת. אם היה היום סתיו זה היה מתאים יופי. סוג של מלנכוליה קלה... אחי הצעיר לומד בחו"ל וגר שם כבר כמה חודשים. אימי טסה לבקרו וחזרה היום בלעדיו. כמובן בלעדיו, הוא הרי עבר לגור שם, אבל כל פעם שאני חושבת על זה אני נמלאת געגועים. כמעט כאילו הוא חצי מת.. אני מתקשה להאמין שהוא יחיה את חייו בחו"ל ל-7 השנים הבאות. פשוט מתקשה להאמין. כל פעם שאחד ההורים מתבלבל וקורא לו במקום לאחד האחים האחרים, הלב נחמץ. כואב לי עליו, שם לבד. קשה לי להאמין שאראה את פניו פעם או פעמיים בשנה וזהו. אני כל היום מטפטפת מהמחשבה עליו.. מאוד לא נעים.. היו לי חוויות חו"ל-לבד לא כל כך מוצלחות בעבר, ואני מקוה שהוא בסדר. גם קצת מקנאת בו, אני מודה, על שהוא יכול ואני אקרוס אם אנסה. מתגעגעת גם למטפלת שלי. וגם לסביבה שלי בשנים האחרונות, שככל הנראה אעזוב בקרוב. סתם, זה באמת שום דבר. פשוט מרגישה כמו בים קצת, עולה ויורדת על גלים גדולים וקטנים, והם לא מפסיקים לבוא. ואני יודעת שלא צריך להילחץ, ומוטב לא להתאמץ מדיי ולחכות שיעבור לי לפני שאקבל החלטות. שזה ירגע מעצמו. אבל בנתיים אני לא יודעת מה ולאן וזה מבלבל וקצת קשה. שוב אין לי שאלה.. פשוט הייתי צריכה לומר משהו למישהו.. עיניי נעצמות.. אני הרוגה. ליל מנוחה, לילך

את לילך שלנו? מהפורום של אודי? אם כן ואם לא ,יש בי צורך להביע הזדהות עם געגועייך , ולאחל לך ליל מנוחה. רויטל.

"לילך שלנו"... כמה זה נעים להיות "של שלנו".. מחמם את הלב :-) תודה, רויטל.. ושרון- לא כתבתי כאן הרבה מאוד ובכל זאת זכרת אותי (איך? :-). תודה רבה :-) נעים לחזור למילים חמימות. אצלי עוד מבולבל קצת, אבל נאלץ לתת לדברים זמן תודה.. ולילה טוב גם לך, לילך

היי לילך, שלומי טוב, שמחה לשובך לכאן.. געגוע לאנשים אהובים זה מכאיב במיוחד כאשר הפרידה ארוכה. טוב שאת יכולה לכתוב על כך, ותוך כדי כך אולי גם משהו נרגע בך ואת יכולה להרדם... לילה טוב, שרון