לשרון

את יכולה להמליץ לי על ספר שיכול לעזור לי לצאת מזה? ביבליותרפיה? לא מבינה את הסרט = סיוט הזה! זה קשור לאיזושהי הפרעת אישיות?? או שיש בזה ממש? ולמה זה משתלט עלי? תרופות יכולות לעזור? למה התכוונת כשכתבת ש'זה חסר תועלת ומתיש'? יש רגעים שבהם מתעוררת ולא מבינה איך הגעתי למצב הזה וחשה בושה על "ההתפרקות". בטח זה עוד יקרה לי גם כאן.. אבל כרגע עדיין בשיאו של הסחף.. ובבקשה אל תשלחי אותי אליה... היא לא מסוגלת להכיל אותי ואולי אני לא מצליחה להעביר לה את המצבים אליהם יכולה להגיע... שלא תיבהל..שלא תדחה.. תודה על הסבלנות (אם הגעת עד פה..)

שון היי, כתבתי ש"לעיתים זה נראה חסר תועלת ומתיש" והתכוונתי לרגשות שלך כלפי הטיפול, לפעמים את מרגישה שזה לא עוזר, לא מכיל, כפי שכתבת גם היום.. את חוששת שהמטפלת תדחה אותך או תיבהל. תרופות יכולות להרגיע במידה רבה את העוצמות של רגשותיך ואת הטלטלות הרגשיות. יש לי ספר מצוין להמליץ לך, אך לא קליל לקריאה...תחליטי אם נשמע לך מתאים עבורך- מדובר בתיאור של תהליך טיפולי ממושך, שנכתב ע"י המטופלת עצמה, ואופן התמודדותה עם משבר נפשי קשה ביותר, כולל אישפוז אם אינני טועה, כך שהתאורים שם קיצוניים למדי, אך זהו ספר נפלא על התמודדות אמיצה ועל תקווה. הסופרת שמה מארי קרדינל, שם הספר הוא "דברים שרציתי לומר לך". זהו ספר מפורסם למדי ומצליח, כי לא רבים הצליחו לכתוב ולתאר כל כך יפה ולעומק תהליך טיפולי שעברו, ולאחר התמודדות כה קשה עם ה"שיגעון". אך זה מה שגם כובש בו כ"כ, האופטימיות והתקווה שנותן. לשיקולך.. לילה טוב, שרון

מילה שקצת יצאה מאוצר המילים שלי לאחרונה... אפילו מוזר לי להגות אותה... תודה שהזכרת לי אותה.. ולגבי הספר -יש שם תיאור של אבחנה שאוכל להזדהות איתה? או שהתכוונת רק לדרך ההתמודדות שאפשר ללמוד ממנה? בכל מקרה מתכוונת להשיג ולקרוא את הספר בהקדם. תודה!