איך מנהלים חיים לצד בעל סכיזואידי?

אני בת 40.בעלי ואני נשואים מזה 15 שנה ומגדלים שני ילדים נפלאים. לאורך כל שנות הנישואים וגם בתקופת הרווקות חשתי כי אני לא מצליחה ליצור עם בעלי חיבור רגשי. בעלי מאוד מפנק, מטפל בי ובילדים, מעניק ואני יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי מאוד. יחד עם זאת תמיד חשתי כי הוא לא נותן את עצמו, כאילו לא נותן להתקרב אליו ולא מאפשר נגיעה פנימית רגשית. המצב הזה תסכל אותי מאז ומתמיד ואף שנים הייתי בטיפול בין היתר לבחון האם אני לא מאפשרת קירבה ומה קורה כאן. לאחרונה לאור המשבר ביחסים בנינו ומשבר כלכלי שפקד אותנו בעלי פנה בהמלצתי וברצונו המלא לטיפול. באחת הפגישות הלכנו שנינו לפסיכולוג והוא אמר לי שבעלי סובל מהפרעה סכיזואידית. מה שמצד אחד "עשה לי סדר" והכניס הבנות להתנהגות שניתן לחוש בה חזק אך תמיד היתה קשה להגדרה, משום שבאה לצד יחס מכבד ומוקיר של בעלי.מצד שני יש באבחנה זו משהו דרטמיניסטי והבנה שזו מציאות שאולי ניתן לשפר במעט את יכולתו של בעלי ביצירת קשר רגשי תוך פתיחות ושיתוף רגשי מצידו, אך הקושי תמיד יהיה. אני צריכה את עזרתך בשאלות הראשוניות בהן אני מתחבטת: 1. האם פסיכולוג יכול לאבחן הפרעה כזו או שמא רק פסיכיאטר? 2. על בסיס מה נקבעת האבחנה? (שאלונים/מבדקים/שיחות). 3. איך מתמודדים עם אדם הנושא הפרעה סיכיזואידית? מה הכלים שבידיי? סיוע וטיפול או חומר לקריאה מנחה. אני אוהבת את בעלי ויודעת שהוא אדם מיוחד עם תכונות נעלות. יחד עם זאת מרגישה שאני, כטיפוס רגשי, מביע, תוסס וניזון מקשר עמוק קמלה וחיה בבדידות רגשית קשה. החסך ותחושות התסכול והבדידות יוצרים כעסים, תסכולים ועצבות מתמשכת אצלי. אני מאבדת חלק מעצמי משום שאין לי פרטנר לחוות איתו רגשות וחוויות בינאישיות. זקוקה להכוונה וכוח כי לא רוצה לוותר עליו, רוצה לתמוך ולעזור לו ומצד שני לא רוצה לוותר גם על החיים התוססים שבי. מקווה שאוכל לקבל ממך עזרה והכוונה ראשונה. תודה

תהל שלום הפרעה סכיזואידית, כמו שאר הפרעות האישיות, היא אינה מחלה, כי אם מאפייני אישיות מסויימים, שחוברים יחדיו ומשפיעים על ההתנהגות - במקרה הזה, ההתנהגות הבין-אישית. פסיכולוג בהחלט יכול לאבחן הפרעה כזו. אתם חיים יחד כבר 15 שנה, ואת יודעת מה כרוך מבחינה רגשית בחיים לצידו, מה את מקבלת בתוך הקשר ומה לא - שום ספר לא יוכל ללמד אותך או להסביר לך טוב ממה שאת כבר יודעת מניסיון חייכם המשותפים. כעת הוא בטיפול, ואולי זה יעזור לו במשהו להיפתח יותר רגשית, אבל הקושי והפער ביניכם תמיד יהיה קיים, ועלייך להחליט - בעיקר מניסיונך ופחות מתוקף האבחנה החדשה שניתנה לו - האם את רוצה להמשיך לחיות לצידו, עם היתרונות והחסרונות הקיימים. בברכה, ענבל

תודה על תגובתך. בהחלט אני יודעת וחווה כל רגע את החיים לצד בעלי ואת הקשיים. עדיין לאור האבחנה של ההפרעה הסכיזואידית ממנה סובל בעלי רציתי לדעת האם בכלל ישנה דרך בה ההתנהגות שלי כלפיו ואיתו יכולה לשפר את הפתיחות שלו ולפתח חיים זוגיים טובים יותר בהם הוא מביע את רגשותיו. אני חשה אותו לצידי בקהות רגשית תמידית למרות שיודעת שיש בו המון אהבה כלפיי. האם יש מקומות/ ספרות מקצועית בהם אוכל להיעזר בהדרכה כזו? מקווה שכן. תודה לך