עייפות מבלבלת

באתי אליה קצת כועסת היום. הרגשתי שהייתי מעדיפה להיות במקום אחר (בשבעה של אמא של חברתי.. היא נפטרה.. :-( ), והיא רצתה שאגיע בכל זאת. לא הייתי רק כועסת, גם קצת אהבתי אותה שלא זרמה עם הויתור הקבוע שלי ו"הכריחה" אותי לבוא, אבל בכל זאת הרגשתי איזו רטינה פנימית. אבל הזמן שלנו עבר מהר מדיי, והרגשתי- כמו כמעט כל יום לאחרונה- שאני לא מספיק משהו. שאני לא מצליחה ממש להביא את עצמי, שאני מדברת תמיד על אותם הדברים ולא מחדשת לה הרבה, שאני קצת משעממת. שאני לא מספיק, בקיצור. והזמן עבר מהר ואני לא רציתי ללכת והרגשתי עצבות שנגמר, וגם קצת כעס על זמן שהרגיש פתאום מבוזבז. לא רציתי ללכת לשום מקום.. או שאולי רציתי ללכת לבית של ההורים לראות את אמא שלי. והרגשתי רע ונורא שלחברה שלי אין אמא בחיים שתוכל ללכת אליה, והרגשתי רע שאמא שלי כבר לא יכולה באמת לנחם אותי כמו כשהייתי ילדה. ישבתי על הספסל ליד הבית שלה, בחושך, וככה הזמן עבר ולא שמתי לב ופתאום היא עברה לידי. היא ראתה שיש שם מישהו, אבל כנראה בחסות החשיכה לא ראתה שזו אני. דמיינתי שהיא אולי כועסת שאני שם, ואולי בכוונה מתעלמת, כי אנחנו מחוץ לחדר ואולי כך נהוג. מלמלתי סליחה ממש בשקט, אבל היא שמעה ונעצרה, התקרבה והתכופפה קצת לראות מי זה. שאלה מה אמרתי, ביקשתי שוב סליחה, חצי מיואש, על שאני עוד שם ולא הלכתי. היא מצידה ביקשה סליחה שאולי הפריעה. שאלה אם אני בסדר ואם ארצה שתשב איתי קצת. כמובן שמיד אמרתי שהכל בסדר. היה לה מזרון יוגה קטן צרור על הגב והובכתי שאני אולי מביכה אותה. היא חייכה וקצת ליטפה בעיניים, אמר שתחזור עוד שעה אם עוד אהיה כאן.. הלכה ליוגה ואני נשארתי לבד. הבית שלה נשאר לבד, בחושך, ומשהו בי הרגיש פחות על המשמר בלבד הזה והצלחתי לבכות קצת. לפעמים אני קצת רוצה שתכאיב לי.. שארגיש אותה יותר, שארגיש כואב ובידיה. חלושה ואולי קצת מובסת. מתמסרת אולי קוראים לזה.. לא שאלתי כלום.. לא נורא? לילה טוב לילך

הי ל. כשעייפים כדאי לנוח...לפעמים זה גם עושה את המצב לפחות מבולבל. ענבל

וכשרעבים מה כדאי? :-) אני מבולבלת כי הפחד הכי גדול שלי נחת על חברתי הטובה, אחרי שדיברתי אותו באוזניה אינספור פעמים. (ואולי עשיתי אני משהו?)אני כאילו צופה בחיי השבורים מהצד.. כמו דלתות מסתובבות- כל ה"מה אילו" המאיים שלי קרם ברגע עור וגידים בחייה של חברתי הטובה.. זה מבלבל אותי ומתערבב לפעמים.. אני מבולבלת כי כל מה שאני מצליחה לעשות זה להתגעגע לאימה, שאותה לא הכרתי, לשתוק איתה, או לבכות (כשהיא קצת קפואה ושותקת) ולרצות שתנחם אותי (ולהרגיש נורא על האנוכיות הרעבה הזו).. לילה טוב, ל.

הי לילך כבר שעה אני יושבת ליד המחשב ומנסה לכתוב לך משהו שאולי ינחם,אבל ממש לא מצליחה. אין מה להגיד,למרות שאני לא מכירה את האנשים זה ממש ממש עצוב. אני רק יכולה לדמיין כמה קשה לך עכשיו. טוב שא שלך לא ויתרה לך, יש מספיק ימים בשבעה ואת לא צריכה להיות שם כל הזמן פיזית. גם ככה קרוב לוודאי שהמחשבות שלך נודדות לשם כל הזמן,ואני מניחה שגם המחשבות על מה שעתיד לבא לא מרפות... (לפחות אצלי זה ככה). לא יודעת כשקראתי את מה שכתבת הרגשתי שאני רוצה לרוץ לאמא שלי ולחבק אותה חזק חזק. נכון כבר אי אפשר להישען עליה יותר,ולנחם אותי היא ממש לא יכולה, אבל כרגע היא עדיין פה,אולי קצת באופן חלקי, אבל זה יותר טוב מכלום,וזה גם משהו. אז סליחה שלא הצלחתי לכתוב משהו מעודד, שולחת לך חיבוק לילה טוב (או לפחות סביר) דנה

דנה יקרה, חזרתי עכשיו מיום ארוך נוסף בבית הורי חברתי.. נורא עצוב. כמוך, אני מפחדת קצת מ"היום שאחרי".. מההתמודדות היומיומית, ממראות ביה"ח ואמה הפצועה, שידהרו לה פתאום לתוך הראש ויציפו את חברתי יותר ממה שתוכל לשאת. בנתיים היא די גיבורה.. לא חושבת שהייתי יכולה לשאת את המצב הזה טוב כמוה. לא בטוחה אם יש דרך טובה יותר או פחות לשאת אותו, רק מרגישה שלפחות בנתיים היא לא מפורקת, ועל אף עצב עמוק וגדול (שלצידו רגעי בהייה וניתוק) יש לה גם פה ושם אמירות שיש בהן קצת תקווה. אני לא יודעת איך מנחמים על אבדן כזה... בטח כשהוא בא בהפתעה. לא בטוחה אם אני יודעת לתת לה את מה שהיא צריכה במינון הנכון.. האם אני מחבקת מספיק? האם אני אומרת מספיק? הכל בי מרגיש חלש ולא מספיק.. לא יודעת.. חימם את ליבי שהרגשת קצת כמוני... שרצית לרוץ לאמא שלך ולחבק אותה על שהיא עוד כאן.. אולי כדאי שננסה באמת.. לתעד את מה שיש עכשיו, לנצל את הזמן שקיים. מחרידה אותי האפשרות שאולי אשכח את קולה של אימי יום אחד.. לא יודעת... אני מתנצלת שלא השבתי למטה.. קראתי כל מילה. פשוט הימים כל כך ארוכים שלא מצאתי זמן לחשוב ולעבד. אני נורא שמחה שאת כאן.. שמחה יותר שכתבת לי.. באמת תודה! לילה טוב ממני, לילך נ.ב. לענבל- קיויתי שאם אסביר את עצבוני או עייפותי יהיו לך מילים רכות או מנחמות. האם פירשת את המשפט הראשון כעקיצה לא במקומה? האם את מעדיפה לצמצם את התפקיד שלך למשהו ענייני וממוקד? (ואולי כדאי שאעזוב אותך במנוחה ואוותר על מה שחשבתי שרצית בהתחלה להיות). (האם נעים לך פה לפעמים?) לילה טוב גם לענבל.