הכל, באמת, הכל =לא כלום. הכל = ריק, הכל =אין.

כל העניין של טיפול =בולשיט. טיפול = 0. " " " " " " = רמיה עצמית, בריחה מהמציאות. בריחה מהמציאות הבלתי נסבלת של הקיום. מזדהה כל כך הרבה פעמים עם דבריה של יפעת. בכדי לא להרגיש את הכאב של האין. של הלא כלום הממשי שקיים פה בעולם . כל אחד ודרך המילוט שלו. האחד בוחר בפנטזיית הכסף, האחר בפנטזיית הכבוד, השלישי שוקע בפנטזיית איסוף תארים, ישנם שבוחרים לעצום עיניים וללכת לטיפול "בכדי לגלות את עצמם"... מזכיר את הגששים :... ברכה הולכת לטיפול, בדרך מזדהה כברברה אמרו לה, בסוף תמצאי את עצמך ברוך...(לא זוכרת כל כך, זה רוח הדברים , גם אין לי כח , חשק ומצב רוח לבדוק את הדיוק שלהם ) האמת העובדתית היחידה שקיימת, זו הידיעה שבאנו והגחנו לעולם לבד ! ונמות לבד ! וכן, כל אחד כמו גרגר אבק בעולם ,לבד, באויר,מה שקיים -זה האין, החלל הענקי הזה שבו ניתן להכניס פנטזיות ששוות לכלום. אנשים מחפשים משמעות בכדי לברוח מהכלום שקיים ! בוחרים בדרך מילוט קלה והמטפלים מסייעים ברמיה הזו. כן , אני רותחת. אתמול יצאתי ממנה בטריקת דלת עשר דקות לפני סיום הפגישה. ביקשתי ממנה לפני זמן מה שתיידע אותי חמש דקות לפני סיום כל פגישה בכדי שאוכל להתארגן רגשית ולא אצא בתחושה של גירוש. יש לנו פגישה קבועה בשעה אחת ועשר דקות ואמורה להסתיים בשעה שתיים. בשעה אחת ארבעים וחמש היא אומרת לי ,יש לנו עוד חמש דקות.. כן, אחרי זה היא התנצלה...קמתי כמובן מיד, הלכתי וטרקתי את הדלת. היא נשארה לשבת. כן, נכון, כל הפגישה הזו זכרתי רק את כל הדחיות שחוויתי ממנה.(בסדר, יודעת שאני משחזרת, לא עוזר לדעת את זה ) מרגישה רע. לא רוצה לראות אותה יותר בחיים!!!! ונראה לי שיפעת צודקת. ברגע שאת יוצאת ממפתן דלת ביתה היא שכחה אותך /מקיומך לחלוטין. באמת, את לא מזיזה לה אפילו את קצה הצפורן של הזרת הקטנה ברגל. כל אחד לעצמו. -לבד- לבד - לבד- לבד -

הי דפי יקרה, להשתמש בי כמעין חיזוק לדברייך זה לא ממש יעיל. את יכולה לבד לומר את מה שאת מרגישה בלבך הרך. אני גם לא בטוחה שהמילים בהן את מצטטת אותי הן המילים המדויקות. אני חושבת שאם תפנימי, אבל בהבנה עמוקה, שהטיפול הוא לא קשר זוגי, אלא רק טיפול, יהיה לך הרבה יותר קל. נכון שלא פעם התבטאתי ברוח הדברים שבחרת לצטט אותי (ושוב רק ברוח הדברים), אבל יחד עם זאת, למדתי הרבה בשנה האחרונה, בטיפול הנוכחי. למדתי שהקשר הוא לא המיקוד, אלא החיים שלי, למדתי שמטפלת שנותנת אוטונומיות, היא מטפלת הרבה יותר יעילה מזו הנענית לכל גחמה. ולמדתי שאפשר להרחיב בעצמך סיפורים, אם רק תפני מקום, ואז את מבינה ש"הזה" איננו הסיפור הבלעדי. שחוץ מטריקת דלתות, תלות נוראית, תחושת חידלון, יש בך עוד המון סיפורים אחרים. עצתי: התחילי לספר לעצמך סיפור חדש. התחילי ב"אי שם"...

אני נפעמת, מופתעת, מאושרת, מתרגשת - ממך. תודה, על שאת מראה לנו גם את הצד הזה שבך. ענבל

הי יפעת, זו את שכתבת את ההודעה הזו?? זו באמת את ?? את בטוחה ?? לא מצליחה להבין מה קורה פה. איך עשית תפנית כל כך חדה ומהירה תפנית של מאה שמונים מעלות באפס זמן ???? גם לא מצליחה להרגיש, לקלוט ,האם את מתכוונת ברצינות ? בציניות?? לא יודעת אם צריכה לשים על עצמי שכפץ ? לא מצליחה לחוש אם ברצינות את אומרת או בכמות נדיבה מאוד של ציניות ??? לא מצליחה להבין האם את מושיטה אלי ידיים לשם התקרבות ? ואולי את הודפת אותי בחוזקה ? ואולי לא כך , אף לא אחרת, כלום ?? מרגיש לי שצריכה להזהר. שמתי שכפץ...ואולי אני טועה ?? וואוו..מרגישה שהרגשות שלי התחילו לפזול ? ? ~

יפעת, קוראת שוב את מה שכתבת ואולי גם מילים אלו וגם מילים אחרות שאת כותבת = את ייתכן ואני זו שהודפת מראש בכדי למנוע פגיעה ?? מבולבלת..

הי דפי נשמע לי ממש מוכר סאגת החמש דקות לפני.כמה דיונים היו לנו על זה,ובכלל על השעון ולאן הוא צריך לפנות,ועל כמה פעמים היא מסתכלת בו ומתי,ומה זה אומר,בקיצור ממש לא כלכלי הנושא... המסקנה שלי מהסיפור שבהקשר הזה,ורק בזה,אני סומכת על עצמי. לקח לי קצת זמן,לפעמים היה לא פשוט,אבל בסוף זה הצליח.ואת יודעת מה,פתאום גם המטפלת הקצת אסטרונאוטית שלי(והיא מודה שיש לה בעיה בנושא),למדה לסגור פגישה די בזמן ובאופן שלא משאיר אותי עם הלשון בחוץ. ולעתים ממש רחוקות כשהזמן מסתיים בתזמון לא מתאים מבחינת הפגישה וגם עוד חמש דקות לא עוזרות,לפחות היא מתייחסת לזה.וזה קצת עוזר. בטיפול שלי יש לנו מייל קבוע ביום חמישי בצהריים,שבוע שעבר בגלל כל מיני סיבות לא שלחתי,ולפי מה שהיא אמרה בפגישה אחרי , זה דווקא גרם לה לחשוב יותר עלי.לפעמים דווקא החסר מדגיש את היש ,גורם לא לקחת דברים כמובן מאיליו. קצת אולי כמו הצום ביום כיפור,קצת כמו שהמוות עושה לחיים. קחי בחשבון שיכול להיות שהיא ניצלה את העשר דקות וכן חשבה עליך ועל מה שקרה.ואולי זה אפילו גרם לה לחשוב עליך קצת יותר.אולי נשארת לבד רק בתחושה שלך. פעם בזמן המשבר הגדול שהיה לנו כעסתי עליה שהיא לא עשתה כלום בסיטואציה מסויימת.והיא ענתה לי שזה לא נכון,ואיך אני יודעת. אמרתי לה שהתגובה שלה לא הגיעה אלי,בשום דרך .מאז במקרים דומים (גם פחות חמורים)היא דואגת לשתף.זה שהיא רק התנצלה ונשארה לשבת זה לא הוכחה שבאמת לא קרה כלום אצלה.ומה היית מצפה שהיא תעשה ? היית רוצה שהיא תקום ובאופן פיזי לא תתן לך לצאת ? נראה לי שלא... אופס יצא לי לכתוב ממש הרבה יותר ממה שהתכוונתי,בכל מקרה רציתי להגיד לך שבאופן אישי,אני ממש לא שוכחת אותך גם כשאת לא כאן,ובחדר הדימיוני שלי את תמיד נמצאת,גם בתקופות שאת מרגישה שאין לך בו מקום. דנה

הי דנה, אין לך רצון להרפות אצלה , לסמוך עליה שתנווט היטב גם לגבי מסגרת הזמן? אני מרגישה שאצלה אני רוצה להרפות לגמרי..שהיא תדאג ל-כ-ל ובד"כ אני באמת מרגישה שאפשר...זו הרגשה מאוד נעימה. כן, היא פישלה הפעם...יותר נכון לומר שהיא נכנסה לתפקיד שייעדתי עבורה במחזה הפנימי שלי. "שיחקה אותה היטב" נ.ב אוהבת לקרוא את התכתובת שלך. חושבת שאת מאוד ישירה ואמיצה :) ותודה על המילים שכתבת בסוף...מחמם את הלב :)

הי דפי שמחה לשמוע שהעניינים נרגעו,ואפילו זה קרה די מהר. ולשאלתך,כן בהחלט אני מרגישה שרוצה להרפות לגמרי,וזה גם קורה,כי גם לי יש על מי לסמוך.נראה לי שלא הדגשתי מספיק שסמכתי על עצמי באופן זמני בתקופה קצת בעייתית,מאחר שגם אצלי במחזה היא מלאה בהצטיינות את תפקידה (במקרה שלנו היא דווקא לא שמה לב שנגמר הזמן ומאחר שאין לה חדר המתנה ,נפגשתי עם המטופלת שאחרי, וזה קרה פעמיים).פשוט כשאני הרפתי ונרגעתי,גם היא הפסיקה לפשל. ורציתי להגיד בנוסף תודה על מה שאמרת בסוף,אני באמת ישרה,לגבי אמיצה קצת לא בטוח,פעם הייתי,מנסה לחזור להיות. וגם אני קצת (מאוד) מבולבלת ממה שקורה כאן וגם קצת פגועה. גם אני לא מבינה איך שינוי כזה יכול להתרחש כל כך מהר. לדעתי ולהרגשתי זה יכול לקרות בעזרת אמצעים כימיים,סמים או כדורים,או שהכול הצגה.שינוי כזה עמוק ואמיתי לוקח מלא זמן. לצערי אין קסמים בקטע הנפשי.(המטפלת שלי הבטיחה לי שאם היה לה מקל כזה של הארי פוטר היא הייתה שולפת אותו עבורי בשמחה).אז אני עדיין לא מורידה את השכפ"ץ .הרי רק אתמול הייתי זקוקה לו כאן.אז סליחה שלא יכולה להיות שותפה לאופוריה,יכול להיות שאני רק משליכה מעולמי,או אולי באמת לא מבינה משהו בסיסי (ואשמח שמישהו שמבין יסביר). אולי יש כאן נס חנוכה,ואם יש כזה כאן,עוד חודשיים אשמח לאכול את הכובע. לילה טוב דנה

הי דפי, כמה זה טוב לפעמים שאני מתעכבת במתן תשובה.. יפעת ודנה הקדימו אותי ובעצם תגובתן נתנו קונטרה לכותרת שלך: העץ המלא כקונטרה לריק, הביחד כקונטרה ללבד... תשובות מהלב ניתנו לך כאן לפניי, ולא אוכל לומר זאת טוב יותר מהן. הפגיעה היא גדולה, אבל אין כאן באמת דחיה אלא רק טעות אנוש תחת כוונה טובה - להתחשב בבקשתך וברצונך. כבר דיברנו השבוע על זה שכולנו לפעמים טועים.. תוכלי לסלוח? ענבל

הי, מים רבים זרמו מאז בירדן.. העניינים הסתדרו, נכון לרגע זה. דיברנו, דשנו, לשנו, טחנו . כן, כבר הספקנו .. :)

ענבל בוקר טוב, אתמול בערב הגבתי ליפעת. לא זוכרת בדיוק מה הגבתי לה. חוששת, שמא יפעת התכוונה בתום לב, באמת התכוונה למשהו טוב ורק אני "שמעתי" אותה אומרת לי בציניות מקפיאת דם : "דפי יקרה" "בלבך הרך"..ובהמשך , לאורך כל תגובתה אלי "שמעתי, אותה אומרת לי: אל תצטטי אותי, אל תתקרבי אלי, לא הבנת את רוח דברי, את לא מבינה גם כעת ולעולם גם לא תביני. ובכלל ,כל ההודעה שלה גרמה לי לחשוב ולהרגיש משהו פסיכוטי.. הרגשתי שאני משתגעת.. כן,נעשית פסיכוטית... ענבל,אני באמת לא רוצה לפגוע ביפעת. ואולי יפעת התכוונה ,ניסתה באמת להביא מליבה משהו טוב ?? ענבל, אולי תצנזרי את תגובתי אליה מאתמול בערב ?? וחוץ מזה ,רוצה לאחל לך שבת טובה, נעימה, מלאת אור ואנרגיה . :)