אובססיה לחברה / דמות אימהית

שלום רב, יש בעיה שמדירה שינה מעיניי ראשית עליי לציין שאני סטרייטית לחלוטין ואף נשואה באמת באושר ואמא ל3 ילדים קטנים. הבעיה אצלי התחילה מאז שאני זוכרת את עצמי. כל תקופה בחיי מלווה במושא הערצה לחברה או מדריכה או דמות נשית ריגשית - הדבר מגיע לאובססיה מצידי בכך שאני מחפשת דרמות עם אותה אישה - מחפשת לריב ואז לסמס ולשלוח מיילים כמעט בלא הכרה. כיום מדובר בחברה קרובה - אני מרגישה אובססיבית כלפיה בכך שהיא לא יוצאת ממחשבותי אף פעם , אני מחפשת להפגע ממנה בכדי לזכות ממנה לעוד יחס חם מצידה - היא העירה לי כמה פעמים שאני אובססיבית כלפיה וחונקת אותה אך הכחשתי ובלב אני מודעת לבעיה שלי. אצלי כנראה זה נובע מהצורך לחיבוק ולרגש האימהי המלטף - שלא היה לי. בכל חברה מכרה שאני פוגשת אז אם הקשר הוא אינטסיבי בהתחלה בצורה הדדית אזי שאחר כך מתפתחת אצלי "התאהבות טוטאלית" מהר מאוד. כיום אני נוראה נהנת מהדאגה , אהבה , איכפתיות של חברתי ובאמת משתוקקת לחיבוק חם ממנה לאחר שיחת "מוטיבציה" בנינו. אם היא לא עונה לטלפון ולא חוזרת אז אני כועסת עליה - אבל עם השנים התגברתי ואני פחות מראה לה כעס אך בלב מציק לי. גם היא נשואה ואמא ל 3 ועם כל ההבנה להגבלות שלה כי גם אני אמא ל 3 - הייתי נורא שמחה להיות בקירבתה 28 שעות ביממה!!! אם עובר יום ולא דיברנו - אני לא מוותרת ושולחת לה הודעות כמו : מה קורה? , "אוהבת המון" וכו.... היא מחזירה לי ובאמת אוהבת אותי אך אני מרגישה שאני חונקת אותה. אני מודעת לבעיה שלי ומאוד רוצה טיפול כדי שאוכל לחיות חיים יפים ורגועים ללא מתח רגשי-נפשי אם אף אדם יותר וגם לא איתה. אנחנו אומנם חברות טובות ויש המון אהבה בנינו אך אני מרגישה כי הקשר האובססיבי הזה לא בריא בשבילי ואז כל פעם שאני מכניסה לי לראש "לשמור מרחק" וממש מתאפקת לא ליצור איתה קשר בשום דרך אלא לחכות לפניה ממנה , אז היא מסמסת לי או שולחת מייל ששואלת לשלומי ולשלום ילדיי וכותבת כמה היא מתגעגעת.... כמובן שהמילים הרכות האלו שוב ממיסות אותי , גורמות לי לבלבול ואני חוזרת לסורי ומתחילה שוב עם האובססיה. האם זהו מקרה מוכר , האם וכיצד ניתן לטפל אני מוכנה הכל.... מחכה לישועתכם ויודעת כי השינוי מתחיל בתוכי בלשנות תפיסת עולם ולהשתחרר. אצלכם הכלים אצלי המפתח בברכה , יעל

הי יעל, מובן שמדובר באובססיה. השאלה איך מטפלים בה. טיפול דינמי יכול לעזור בטווח הארוך, אבל זה יקח זמן, ורוב הסיכויים שאותו הדבר יקרה לך עם המטפלת. טיפול התנהגותי קוגניטיבי יכול לעזור כמו כל גמילה מאובססיה , אך יותיר אותך עם חסר מכאיב, שאותו ממילא תצטרכי לרפא ע"י טיפול דינמי. כדאי לשקול גם טיפול תרופתי אם האובססיה כה חריפה. בברכה, ענבל

האמת שקראתי את הודעתך זה כאילו קראתי משהו שאני כתבתי עברתי דבר כזה כל כך הרבה פעמים בחיים וסבלתי מזה ביג טיים. גם לי היה כזה דבר עם חברה טובה שלי אבל זה עבר היום אני אוהבת אותה אבל כבר אין אובססיה . אבל זה כי הבנתי מה האובססיה הזאת מילאה אצלי זה לדעתי ואני לא יודעת אם יסכימו איתי אבל מבחינתי זה סוג של התמכרות כמו לסמים שבא למלא חסך מסויים . שתביני למה את משתמשת בה גם תראי אך כל האובססיה לאט לאט נעלמת ונשארת אהבה לחברה טובה כמו שהיא אמורה להיות וזו אהבה אמיתית או שלא ישאר כלום לא יודעת אבל רוב הסיכויים שתישאר . אבל חשוב שתביני שזו לא אהבה באמת אמיתי זה סוג של העברה בגלל זה ענבל אמרה לך שסביר להניח שזה יקרה לך גם עם המטפלת . אבל לדעתי עדיף שזה יקרה לך איתה מאשר עם חברה שלך כי זה יכול לערער לך את החיים אם לא תדעי להתמודד עם זה וגם החברה שלך לא . קחי בחשבון גם שזה יכול להחמיא לה ולמלא צורך מסויים אצלה גם האובססיה הזאת שלך כך שהקשר יגלוש לבלתי בריא לשתיכן . למזלי אלה שהתאהבתי בהן כביכול היו נשים חזקות ,ובריאות בנפשן כך שלקשר לא בריא זה לא הפך כי הן לא נתנו לזה יד. בקיצור בטח סיבכתי אותך כהוגן אבל זה משהו שלמדתי בהתמכרות שלי לאלכוהול ואני בת 23 שגם בקשרים לפעמים אנחנו משתמשים לרעה ואולי יש משהו לא סגור בחוויה שלך עם אימא שלך שלא נתן לך להיפרד מהילדות בצורה נורמלית ולהעביר את מושא האהבה למין הגגדי כפי שהיה אמור לקרות בתהליך התבגרות טבעי למרות שהתחתנת והכל זה עדיין לא זה ועדיין יש איזשהם חסכים שהאובססיה הזאת לחברה שלך ולדמויות נשיות ממלאות אצלך בדרך עקיפה . האמת ציפיתי להסבר יותר מפורט מענבל אולי כדי גם בעצמי להבין טיפה יותר כי זה משהו שהבנתי עם עצמי לא ממש התעסקתי בו בטיפול. מקווה שעזרתי ולא סיבכתי יותר מדי ..

לולי - המון תודה על התמיכה וההזדהות. מה שקרה לי השבוע בעקבות שחיפשתי איזה אכזבה ממנה אז קרה שישבתי עם עצמי וירדתי חעומק העניין והודתי לעצמי שמדובר באובססיה תמיד הטחתי בפניה שלא איכפת לה ממני רבע ממה שלי איכפת ממנה והיום אני מודה שבאמת זה לא כך כי אצלי זה חולני וגם אני כמוך לולי מודה שהיא לא נסחפת אחרי הטרוף שלי ולא נותנת לזה יד ושיש לי התקף מצבי רוח היא בורחת ממני ואותי זה מטריף והאובססיה יוצאת משליטה אבל יש לציין שבזכותה היא מיתנה אותי המון ביא פשוט לימדה אותי בדרך מאוד קשה ועם המון אהבה לשמור על "איפוק" וכמה הסבלנות משתלמת - והודתי לה על זה מקרב לב כי באמת היא שינתה אצלי משהו - היא ההיפך הגמור ממני אבל זה גם המלכוד שלי - זה מה שמאבסס אותי אליה.... למען האמת החברה הזו היא אישתו של התאום של בעלי - אנחנו גיסות , מכאן שאנחנו יחד בחגים ושבתות והילדים שלנו המאוד קטנים ממש מסתדרים. מרב הקרבה בנינו ביקשתי ממנה להיות איתי בלידת תאומים שלי והיא שמחה ומזל שהסתדר לה לעזוב הכל ולהיות איתי. ענבל - עם מטפלת זה לא קורה בעוצמות האלו כי פה איפה שהוא אני מפרידה. אני מלאה בחן וקסם אישי ואני מודעת לזה וזה מה שמבלבל את גיסתי - שאיך אני כל כך מפוכחת וכל כך עם איטלגנציה שיכלית וריגשית גבוה ומלאת כישורים והומור אבל "חונקת אותה" מהשבוע הזה נעשה לי סוייצ'ש בראש והחלטתי להלחם בתופעה וכפי שאני מכירה את עצמי אני צריכה להודות ולהבין את שורש הבעיה בשבילך לטפל ופה אני מודעת להשלכות ומאיפה התופעה נובעת ואני מנסה לעבוד על עצמי ע"י כך שלמלות את החסר שלי בדברים אחרים מאשר עליה ואיתה. אתמול יצאנו יחד עם הילדים והבעלים (שהם תאומים) וכרגיל שניפגשנו זה נשיקה חיבוק - אבל מבחינתי פעם ראשונה לא התרגשתי מלראות אותה ונראה כי היא הרגישה במשהו..... היא יודעת שאני עוברת תקופה לא קלה גם משילתי תאומים לפני 3 חודשים אז היא מודעת למצבי רוח המשתנים שלי ומנחמת אותי שזה הורמונים אבל מבחינתי תמיד היה לי מצבי רוח ואחרי הלידה זה תרוץ. היא חיבקה אותי אתמול ולחשה לי :" יאללה מה את משקת אותה כועסת?" חייכתי והעברתי את זה באלגנטיות. אני מאמינה שאני בכיוון הנכון ובאמת בלי להשתחצן זה מוזר שמלא אנשים ובעיקר נשים מתייעצות איתי על שלל תחומי החיים והם לא מודעים לתסביכים שלי עם עצמי למרות שאני תמיד נוהגת לציין שאני חייבת לעבוד על עצמי לדעת לדחות סיפוקים כי אני רוצה הכל "כאן ועכשיו" אבל לעולם לא אודה על האובססיה הזו שלי לחברות.