ענבל ...וגם....

ענבל יקרה !?!?!?!? אני יודעת שאת קוראת מילים אלו שלי. שתדעי לך שמאוד קשה לי. יש לי אלייך המון המון תודה !! הצלחת לעשות פה משהו באמת מאוד אחר.. אני רואה אותך אל מול פני. שומעת אותך עונה לי..אוףףףףףףףף אוףףףףףףףףף איתך. איך יכולת לעזוב כך פתאום.. מה /מי נשך אותך לפתע... חלמת איזה חלום ובעקבותיו החלטת להתעופף מפה ? כך לעזוב אותנו ? לא אימצת אותנו ?? זוכרת שקראת לנו בנותי היקרות ??? אז איך פתאום עזבת כך את בנותייך היקרות ??? איך יכולת כך לנטוש??? אז את רואה , אולי לא כל הכבוד לי( כמו שכתבת לי) לא הצלחתי כל כך להפרד.. את יודעת ענבל, המשוב שנתת לי..כולל ארסנל החיבוקים שאיחלת,נגעו לליבי,הרגשתי שאת מדייקת עבורי.(כפי שהרגשתי המון פעמים ממך) אך אני מוכרחה לשתף אותך ,אולי אפילו בכדי להוריד מהכתפיים שלי את הכאב העצום מקנאה שהרגשתי כשקראתי את המשוב שכתבת ליפעת. השוואתי בין המשובים והרגשתי שאני מתה מכאב עצום !!! של קנאה .הרגשתי פתאום שאולי בכלל לא הרגשת אלי אפילו טיפת אהבה והרגשתי שאת מוצפת באהבה אינסופית ליפעת... אז אני רוצה שתדעי לך ,מאוד מורכב לי איתך.. אני ממש קשורה אליך ואוהבת אותך וגם כואבת על הנטישה וגם על כאב הקנאה... ואת.....קשה לי לקרוא לך בשם... אצלי את "החדשה".. אני יודעת ש"לא יפה" לכתוב לך כאלו דברים...גם לא מגיע לך לחטוף על הנטישה של ענבל אותנו..בסה"כ את מגיעה עם רצון טוב, את לא חייבת לנו כלום. ובאמת מגיעה לך קבלת פנים חמימה ,מקבלת ועוטפת... אבל אני מרגישה שאני בהתנגדות אלייך.. אני גם זוכרת שענבל כ"כ ביקשה מאתנו לשמור עלייך, להתחשב בך ולתת לך צ'אנס... לאור התגובות שכתבת , לא נראה לי שאת זקוקה לשמירה שלנו.. נראה לי שאת מסתדרת מצויין. (יש בי חלק שאומר לי:"למה מי את דפי שתחלקי פה ציונים").. לא יודעת מה לומר לך.. אולי אני רק אנסה לקרוא בשמך.. הי ליאת, כן, ליאת . לא "החדשה"...ליאת.. אוףףףףףףףףף בכלל לא פשוט.. מברכת אותך ומאחלת לך בהצלחה. ו...ענבל.. אולי עכשיו כשאת משוחררת מ"הבית הזה" תכנסי "לבית " של אודי ותנהלו אותו ביחד ??? אולי תממשי את הפנטזיה ?? את הרי רואה עד כמה קשה, לא ??? דפי. ואולי תעני גם את ענבל ? הרי את קוראת כאן, אז אולי תעני כפי שכל אחת מוזמנת לכתוב.. :(

וואו דפי... זה מדהים איך נוצר פה קשר כל כך חזק דרך תכתובת וירטואלית, עד כדי כך שעולים פה רגשות סביב אימהות (של ענבל), קנאת אחים ואהבה. מה זה הפורום הזה?! ( (: ) העוצמות שדברים מדוברים כאן כל כך גבוהות. אומנם המקום של טיפול מוכר לי, (כשאני ישובה משני צידי השולחן) אבל עוצמות התקשרות (ותלות?) כאלו, לא חוויתי- לא כמטופלת ולא כמטפלת. מעסיק אותי כיצד זה נוצר והאם באמת דרושה (או דווקא עלולה להכשיל) עוצמה כזו של תלות והתקשרות כדי להתקדם ולצמוח מתוך טיפול. (או "פורום טיפולי"...) וגם- איך זה שדווקא עם ענבל, שה'אני מאמין' שלה לגבי טיפול הוא שמה שמהותי בטיפול הוא העיסוק במטופל ועולמו ולא העיסוק בקשר עם המטפל (כמהות ולא ככלי בטיפול, (ואני מקווה שאני לא חוטאת לכוונותיה של ענבל)) קרה, שדמותה והקשר שיצרה, קיבלו כזה נפח, עוצמה ומרכזיות בדיונים. (ותודה לנועם ולאדווה על קבלת הפנים (: )

ראשית, ברוכה הבאה ושמחה על שאת מאפשרת לעצמך להיות נוכחת באופן גלוי ואקטיבי.. את בטח יודעת שהבית הזה פתוח בפני כולם..(יש בי חלק שאומר לי:דפי, לאט לך, למה מי את דפי שתגידי כן פתוח, לא פתוח..ואולי חמוטל תגיד לך, דפי, המקום פתוח גם בפנייך.כאילו אני רוצה שתביני שהמקום הוא של כולן במידה שווה בדיוק !! בסדר ?) ועכשיו..נעים להכיר חמוטל..(והנה, לחיצת יד, מסכימה ?) :) לגבי הרגשות עם העוצמות הללו...במחשבה ראשונית זה באמת נשמע הזוי.. הרי מדובר במדיום וירטואלי...אם אפגוש למשל את ענבל ברחוב, היא לא תזהה אותי בכלל.. ועדיין הרגשות כ"כ אמיתיים... אבל במחשבה שניה נראה לי שכזו העברה טהורה, מזוקקת שמתרחשת פה ,למעשה מתבקשת..העברה כאן אולי אפילו מזוקקת יותר מאשר בפסיכואנליזה כאשר המטפל יושב מאחורי ראשו של המטופל.. הרי פה אין לנו כמעט אחיזה במציאות ..הכל או כמעט הכל מתרחש בעולמנו הפנימי ואנחנו משליכים על ימין ושמאל..(כמעט) ללא ביקורת המציאות.. אני מניחה שהיות וההתקשרות שלי היא התקשרות לא מאורגנת, ואולי התקשרות נמנעת (?) נוח לי ליצור קשרים אינטימיים דרך הפורום..כשאני מדמיינת למשל מצב בו היינו אמורות להפגש כל בנות הפורום עם ענבל ..אני בכלל לא בטוחה שהייתי מגיעה למפגש הזה.. רק המחשבה מכווצת לי את הבטן.. את יודעת, אני נפגשת עם פטמה ארבע פעמים בשבוע..זה לא קל.. לפעמים אני חושבת ואף אומרת לה שהיה לי קל יותר שנפגש פעם בשבוע, ובמשך כל השבוע אני אוכל לחיות בפנטזיה..לדמיין מה שאני רוצה.. יש משהו בפנטזיה שהוא מאוד מאוד נעים וכייף. אין את גבולות המציאות. בפנטזיה פטמה מלטפת לי את השיער ומחבקת אותי כל הזמן.ברגע שאני נפגשת איתה, המציאות של המפגש לא מאפשר לי כ"כ להתעופף ,ומה שנשאר לי זה רק לבקש ממנה בפועל, במפגש המציאותי שמתקיים ...בקיצור, מ-ו-ר-כ-ב .. אגב, לגבי רגרסיה לתלות בטיפול גם אני מאמינה שבכדי להגיע לעצמאות אמיתית צריכים לפעמים לעבור גם את זה..וזה לא אומר שזה קל ופשוט..אבל לדעתי יש כאן הבדל בין תלות בטיפול לתלות בפורום.. נ.ב לגבי מה שענבל אמרה אז על המהות בטיפול כפי שהיא מאמינה שהעיסוק בטיפול צריך להתמקד בעולמו הפנימי של המטופל ולא בקשר שמתקיים בין המטפל והמטופל, לא בגלל שהקשר לא חשוב ככלי טיפולי. הוא חשוב ביותר !! אך אם הבנתי נכון , ענבל התכוונה שלא להתעסק ולדבר על... (על הקשר שמתקיים) אלא לעשות את..(הקשר-בפועל)..וההתמקדות היא בעולמו של המטופל . אף שבפועל מתקיים!! הקשר הטיפולי. אולי לא הבנתי נכון ??? אולי תשאלי את ענבל בעצמך ?? :) אני מרגישה שקצת נסחפתי... שוב, אני שמחה שאת פה. :) דפי.

הי! ענבל- רציתי בכל מקרה לשתף שלשמיכי יהיה אח קטן...אז אני אקרא לו הוריישו כמו שהבטחתי... דפי- אני מאוד מזדהה עם כל התחושות שתיארת, גם אני התכווצתי מכאב ומקנאה, אבל אני מרגישה שהצלחתי "לשחרר"... כנראה מנגנון הפרידות עובד די טוב אצלי אחרי הכל...אני נורא עסוקה בזה לפני הפרידה, נורא חרדה, ומוכנה לעשות הכל כדי למנוע את זה. אבל איך שהוא אח"כ, אני ממשיכה הלאה. ואולי זה קשור גם למה שקרה כאן לפני הסוף...אני חושבת שזה עזר לי להתנתק רגשית. חמוטל- גם אני שמחה לקרוא אותך, כתבת דברים מאוד נוגעים, ושאני עסוקה בהם לא מעט. אכן העוצמות המדוברות הן מטורפות...כמה פעמים מצאתי את עצמי ממוטטת נפשית מדברים שהתרחשו בפורום, וכל פעם הלקאתי את עצמי על כך.לאורך כל השנה המשכתי להרגיש מטומטמת מאיך שאני מושפעת רגשית מהמקום הזה...ואפילו בטיפול התביישתי לספר על זה. תמיד קשה לי להכיל את הצדדים הלא רציונאליים שלי, הצדדים התלותיים, הנזקקים והחושפניים. לגבי התלות, ופנטזיית האימוץ...אני חושבת שהסיבה לכך היא לא ענבל, אלא אנחנו...אדבר על עצמי, אבל אני מפנטזת על אימוץ של כל דמות נשית מיטיבה...מזל שאין הרבה כאלו :) גם בזה התביישתי המון שנים...אבל במקומות שאני באמת מרגישה שמאפשרים ביטוי של טווח רחב של רגשות אני משתפת...וכל זה גם בטיפול וגם בפורום (וגם המטפלת וגם ענבל לא מסכימות! היית מאמינה?). ואני חושבת שהגישה "האנטי חפירתית בקשר" של ענבל, היא בדיוק כדי להתגבר על הסכנות הטמונות בפנטזייה הזאת. ואני הייתי בקומות נוראיים בטיפול והצלחנו לצאת מהם רק אחרי שהמטפלת שמה גבול לעיסוק שלי בקשר. היא גם אמרה משהו שהיה נכון לגבי שהעיסוק בקשר הוא גם סוג של בריחה מהתעסקות במה שקורה בחיים העכשוויים. טוב, חפרתי מספיק... להתראות, דורותי

שלום לכולן - ותיקות וחדשות, רוצה להצטרף קצת לדיון ולומר כמה מילים משלי, אם כי, אני די לא מרוכזת וייתכן מאד שפספסתי בקריאה. ראשית אומר שאני חושבת שלא קרה לי שפיתחתי קשר תלותי (באובייקט אחד בלבד) עם ביטוי חיצוני די מובהק וגלוי, כמתואר בשרשור, לא עם מנהלי פורומים, גם לא בטיפול. עם זאת חושבת שאני מכירה בי את החלק עם המשאלה הגדולה להתמזגותיות מעין זאת. מניחה שהיא קיימת בכולנו מעל ומתחת לפני השטח. אותה התמזגות שנחווית, כך אומרים, ברגעי החיבור הראשונים עם אמא; מה שנחווה, כך הבנתי, בלקיחת סמים, כך גם בזמן קיום יחסי מין של גדולים. כך שזה לא רע כשלעצמו. אבל, זה עשוי להפוך להיות רע כאשר ישנה התמכרות, כשזה תופס הרבה מאד נפח. עניין של מינונים, ונראה לי שגם זה כבר דובר רבות בפורום. באופן אישי - מתעוררת בי חרדה עצומה כאשר מתרחש משהו התמזגותי מידי אל נגד עיניי. כשמטשטשים מאד גבולות בין פנים וחוץ, למשל. ענבל כתבה בעבר "שומר נפשו ירחק", וכך אני חושבת שנכון לגביי, בגלל החלק הפחות בריא שלי. בגלל המשיכה לאזורים הרגרסיביים הללו. בפועל - כפעולה השרדותית, עשויה להתעורר בי תחושה חזקה של גועל, למשל, כניסיון הפרדה. לשמור באופן מסוים על הגדרתי שלי. כך שממש כהוראת רופא - אסור לי לגשת לאזורים הללו, עד כמה שמפתה ומגרה לראות שעבור אחרים הם עובדים מצוין. ובאמת מצוין. זה נכון גם עבור השימוש בפורום בזמנים מסוימים. כאשר אני מפרה את הוראת הרופא ומתפתה, ולא מתמודדות עם נוכחות המפלצות הפנימיות שלי, כחלק ממני, אלא שמה אותן כביכול בחוץ, מיידית אני מגלה שבלילה חוזרים הסיוטים. ועוד אני חושבת שההבדל העיקרי בין ההשלכות שקורות כאן לבין אלה שבפסיכואנליזה (פגישות בתדירות גבוהה ללא קשר עין) הוא שבאנליזה יש שם באמת זולת ששם גבול ויש עיבוד, וכאן, אין הרבה מה לעשות, הרבה מאד נשאר בדמיון, ממוחזר בעיקר ומגיע רחוק ולא נעצר. אז זהו. זהירות... שבת שלום, איילת השחר