לא מצליחה להכיל אותי...

המטפלת נסעה..מדברים פה בפורם על פרידה וקבלה של ליאת...ולי כל כך רע...עבר עליי יום נוראי...לא יודעת את מי לשתף וכמה...רק בוכה כל היום..לא מרגישה שייכת לשום מקום...אפילו בפורם של אודי כבר קשה לי...רגל פה..רגל שם...מאין יבוא עזרי?.....אתן "נשמעות" כאילו זה כל כך כיף להיות בפורם.... בטיפול...אבל זה מרגיש לי רע כל כך....כל כך לבד פתאום...

ליאת..תודה שאת פה...המטפלת איננה, היום זה היום שלי איתה וזה חסר במיוחד שעוברים יום כזה....אני ממש תלויה בה..במיילים ושיחות ונפגשת פעמיים בשבוע..היא נתנה לי משהו..הוצאתי, הסתכלתי עליו ועדיין היא חסרה לי כל כך, פוחדת שלא תחזור...הציעה לי מישהוא חלופי ולא הסכמתי, צריכה אותה...ולא מסוגלת להכיל את כל מה שעובר עליי...רוצה להעלם...עדיין לא ממש רוצה לספר...אפשר רק לדעת שלמישהו בעולם אכפת ממך?...מאמינה שלילדי ולבעלי אכפת...ובכל זאת רוצה לברוח מהם...ובאמת מחפשת להגדיל את המיכל של עצמי ולא מצליחה...כמעט שלחתי למטפלת מייל כשאני יודעת שהיא בחופשה..אך לא עשיתי זאת...אשהה פה מעט..התקבלי? האם אוכל לשתף? עדיין לא יודעת עד כמה...האם אני ראויה? רצויה? לא יודעת...

הי מיכל, ראויה ורצויה. רוצה להצטרף ולומר שגם לי לא כיף בטיפול בפרט, ובכלל. הו הו ממש לא. זה כואב. לגדול. לחיות. כואב מאד ובלתי נמנע. לכולם. השאלה היא, ככל הנראה, איך מתמודדים עם הכאב הזה. של החיים. של הסופיות, החלקיות, למשל. האם נותנים לו להיות, או מנסים בכל הכוח לדחות אותו. היש בכ"ז משהו שאת יכולה לחשוב עליו שמזכיר לך את המשותף בינך ולבין המטפלת? משהו שאיכשהו יעזור להחזיק את דמותה בתוכך ולהרגיע כך שפחות תתחרפני מבדידות הרסנית? לפעמים זה קשה עד כדי בלתי אפשרי, אז בכל אופן, גם אם לא, לפעמים דברים עוברים חולפים מבלי שנדע איך. גם זה קורה. שבת שלום, איילת השחר

וואאו..אני כל כך מזדהה איתך.. כשפטמה נוסעת אני באיבוד נוראי.. אתמול כשנפגשנו , לפתע ראיתי את הדרכון שלה מונח על הכסא שלצידה..אני חושבת שהפסקתי לנשום, כמובן שנעלמו לי כל המילים,נעשה לי ריק בראש.. את מרשה לי להיות על ידך יקרה ? דפי