הי,

ליאת ערב טוב לך, אני רוצה לשאול אותך שאלה...אולי השאלה לא כל כך לגיטימית ? אולי השאלה תרגיש לך לא נוח..?? לא יודעת..השאלה הזו מציקה לי ולכן אשאל אותה. אם מרגיש לך לא נוח..תעשי כמובן מה בא לך. אני רוצה לשאול אותך כמה זמן נראה לך שתשארי כאן כמנהלת הפורום ? שנה, שנתיים , יותר ? חודש,חודשיים ?? ואולי שבוע, שבועיים ??? אני שואלת שאלה זו כיוון שתזוזות כאלו באמת באמת משפיעות עלי מאוד..זה מרגיש לי רעידת אדמה לרגליים ... כשענבל הודיעה מהיום להיום בחוויה שלי.(כן, ענבל, אני זוכרת שבמציאות הודעת ארבעה ימים קודם עזיבתך..לי זה נחווה מהרגע להרגע..) חטפתי שוק אמיתי,הייתי ממש בהלם מוחלט.. אז בסדר, אני יודעת שזה "מתלבש" על אירועים דומים ושיחזרתי . אני גם מניחה שהרגשות הללו של נטישה ודחיה הם "ידידים" טובים ומוכרים לי מאז ילדותי המוקדמת ביותר... ועדיין.. ממש לא מתחשק לי לעבור שוב בזמן הקרוב חוויה כזו... אז ,אם מתחשק לך תעני, אם לא זה גם בסדר... דפי.

דפי יקרה, את יודעת,גם לי כל הזמן השאלה הזו יושבת בראש.גם לגבי כאן וגם בעוד מקומות.ובכלל בשיעור השבוע התייחסנו לסוגיה הזו לא מעט בהקשר לקלף המוות (שבאופן מפתיע לא הגיע אלי). הרי בעצם הדבר היחיד שבטוח יקרה בחיים,זה שנמות.מתי ? אף אחד לא באמת יודע (ולדעתי זה ממש מזל).ובעצם הדבר היחיד שיש לנו שליטה עליו,זה איך אנחנו חיים עד אז. ובכלל בתקופה האחרונה אני חושבת הרבה על רגע הצלילות האחרון של אמא שלי.לדעתי אמא שלי עצמה עיניים גאה.ואני חושבת גם שהיא הייתה צריכה למות כדי שאני ארשה לעצמי לחזור לחיות. ובכלל בחיים יש לנו הרבה מוות סימבולי של כל מיני דברים,ורק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו את השחרור הזה,אפשר באמת להמשיך להתקדם ולהמשיך לגדול. להרגשתי הפרדה כאן מענבל התחילה כבר מזמן,עוד בתקופה שכולנו עדיין כתבנו כאן,וברור שהבחירה של חלקנו לעזוב המשיכה את התהליך.ואני תוהה אולי קצת כמו שאני מידי פעם מצטערת נורא שלא הספקנו לעשות עוד משהו עם אמא לפני שהמצב החמיר,אולי גם חלק מהתחושות המבולבלות קשורות לזה שענבל עוד הייתה כאן ואנחנו לא,וכאילו לא ניצלנו את התקופה האחרונה. ומה שאני אומרת לעצמי זה שזה מה שבחרנו,והייתה לזה סיבה. וגם בחרנו למרות המורכבות לחזור ולהיפרד בטוב (ואותי זה מאוד משמח),ועכשיו כרגע יש משהו חדש,עם כל החסרונות של חדש ולא מוכר,אבל גם עם כל היתרונות.יצא לי לקרוא כבר הרבה מנהלים,אני לא זוכרת סיכום שבועי מעולם (כל הכבוד ליאת על ההשקעה),ואפילו זכית לקבל תשובה כנה ומושקעת ביום שבת (וכן אני זוכרת שבהתחלה גם ענבל ענתה בסופי שבוע ואחר כך זה עבר,באופן טבעי). אז למרות החששות,מה שהחלטתי עם עצמי זה להתחיל לתרגל כאן,להיות כאן ועכשיו,למצות עד תום כל רגע טוב שיש,וכשיבוא הרגע יהיה לי הרבה דברים טובים לכתוב במכתב פרידה. וחוץ מזה החברות שלך לא נוטשות אותך לעולם ! אז חיבוק לילה טוב,ושבוע נעים לכולם. ליאת

ראשית,רוצה לומר לך ש"החוץ מזה" שכתבת בתחתית ההודעה תפסה את מירב הנפח בליבי.. תודה מתוקה !!! כל כך לא מובן מאליו...כל כך מחמם :))) כן, את צודקת.. המוות שיבוא זו הוודאות היחידה (אולי..) ובד"כ גם מוכחש על ידינו באיזשהו אופן.. לגבי שליטה, אני חושבת שיש לנו שליטה מסויימת באופן בו אנחנו בןחרים לראות ,לחשוב ואולי גם בעקבות כך להרגיש ולתפקד (כמובן ברמה מסויימת..) ןכל זאת בתוך נתון . בתוך מציאות מוכתבת.. אני לא בחרתי לאיזה הורים להוולד, איזה מין, גזע, באיזה מקום , באיזו תקופה ועוד.. יש לי יכולת בחירה (לדעתי, באופן חלקי) איך לפעול בתוך המציאות, הנתון הזה.. אהבתי את מה שכתבת לגבי התרגול "למצות עד תום כל רגע טוב שיש" איך אמר לאונרדו דיקפריו בטיטאניק :"לנצל כל יום"(נדמה לי שכך אמר , לא ?) ..לגבי פרידה..דיה צרה בשעתה...(למרות שאהבתי גם את מה שכתבת לגבי הפרידה) כן, יש לי עוד הרבה עבודה לעשות עם פרידות.. דפי.