הטרדה מינית

שלום ליאת, שמי יובל, כתבתי פה בעבר... אני בת 26, בגיל צעיר עברתי ניסיון אונס מחוץ תיכון בו למדתי. היום אני עובדת בחברה גדולה ומוכרת, יש לי בן זוג כרגע ואחלה חברים והחיים כביכול על מסלולם. אני בטיפול כבר חצי שנה שמתקדם טוב בינתיים. אבל אני ממש מרגישה צורך לכתוב לך כי אני מרגישה צורך בתשובה קונקרטית עד כמה שאפשר ולא טיפולית :) ואני מקווה שזה בסדר ושתעני לי מניסיונך אולי דווקא בתחום הזה של הקושי המיני. אני מרגישה שכשאני עם בן זוגי, שאגב לא יודע על מה שקרה עדיין. אני לא מצליחה לאמר לו כי זה חדש יחסית ואני לא רוצה להכניס אותו לסרטים. לעינייננו, כשאני עם בן הזוג שלי, אני לא איתו...אני עם מי שתקף אותי בגיל 17. אני שם ולא שם. הנגיעות שלו כאילו כואבות. הטיפול טוב אבל מהיותו טיפול הוא ארוך ואני מבינה את זה...ואני מוכנה לקחת את הזמן, אבל הבעיה היא כאן ועכשיו..אני מפחדת אולי אני מתרצת את האירוע כדי לא להיכנס לקשר וממציאה לעצמי בראש סיפור כיסוי, ואולי לא... אני ממש אשמח לדעת, מנסיונך, קודם כל מה בדיוק התהליך שעוברים בטיפול? מה אני יכולה לעשות (אני יודעת שלפנות עם הדברים למטפל....אבל שוב, השאלה אם זה יפתור את הבעיות המיידיות...) והאם את מכירה בנות שעברו חוויה דומה וחזרו למסלול של קשר מיני ואינטימי תקין? שאלה אחרונה, אני מרגישה שהאירוע הזה לצערי הפך להיות חלק מהמהות הכי יומיומית שלי מאז החצי שנה שאני בטיפול, הוא ממש לא יוצא לי מהלב, ואני מפחדת שהפכתי את זה לאירוע שמגדיר אותי ואני שונאת שזה ככה... תודה, שבוע טוב...יובל

הי יובל אכן מאוד לא פשוט הסיפור,ובהחלט כשהנושא מדובר בטיפול יש תחושה שהמצב רק מחמיר. ולא ,זה לא תירוץ,זה ממש מוכר מה שקורה לך,וקרה גם לי. מה שכן עזר באופן יחסית מהיר זה שקראתי חומר תאורטי על הנושא באתר מקום וזה הלינק: www.macom.org.il ואחת העצות שזכורות לי משם זה לנסות להיות נוכחת בזמן הווה ולשתף את כל החושים.למשל,ביקשתי מבעלי להתגלח לפני (בתירוץ שככה הוא לא דוקר) ואז שאפתי את הריח של האפטרשייב,וגם הקפדתי לא לעצום עיניים,וגם דיברנו (לא חפירות),וככה הייתי איתו,ולא עם האירוע שקרה מזמן. מן הסתם כל עוד בעלי לא ידע על הסיפור זה היה עבורי אפילו יותר קשה.כשסיפרתי,אחרי ההלם הראשוני,היה יותר פשוט,וקיבלתי גם שותף תומך סבלני ומבין.(הסיפור קרה הרבה לפני שהייתי איתו.) אני מניחה שהצריבה מהסיפור תמיד תישאר,אבל בהחלט יש שיפור מאוד משמעותי.טוב שאת בטיפול וטוב שאתם מדברים על זה.אני מניחה שיקח עוד קצת זמן,אבל ההקלה תבוא.תחזיקי מעמד,ואת לא לבד. בהצלחה ליאת