קושי בזוגיות

ליאת שלום, אני ובעלי נשואים 4 שנים, יש לנו 2 ילדים. מתחילת הקשר הוא סלד מכל מגע עם ההורים שלי, לא הסתדר איתם, אבל הבליג. ההורים שלי לא עוזרים לנו בשום פן, בקושי באים לבקר - פעם בחודש או חודשיים, הם לא באים כשהילדים חולים או כשאנחנו חולים, לא שואלים אם צריך משהו ובקיצור - יחסים על שלט רחוק, הם מתקשרים אלי המון לשאול מה נשמע אבל הכל נשאר בטלפון, למראית עין (יש לציין כי הם גרים במרחק שעה נסיעה מאיתנו). דברתי איתם כמה פעמים שמצער אותי שהם לא באים יותר אבל בתגובה הם עונים שקשה להם, המרחק, הגיל וכד', וככה אני לא מרגישה שיש נוכחות של סבתא באמת לילדים שלי (אבל למעשה לא הייתה לי נוכחות של אמא באמת כל החיים שלי עד עכשיו) וכבר התרגלתי. בעלי בא ממשפחה מאוד תומכת ועוזרת אחד לשני. הוא לא מבין איך זה יכול להיות ולפני כשנה וחצי אחרי הרבה מטענים של כעס כלפיהם וחוסר העזרה מצידם הוא ניתק איתם את הקשר. כיבדתי את רצונו ודברנו על זה שאני אלך אליהם לבד עם הילדים לעיתים רחוקות. הבעיה היא שמהרגע שהוא ניתק את הקשר ועד היום, כשנה וחצי, היחסים ביננו מדרדרים בקצב. אם אני נוסעת אליהם לבד עם הילדים הוא כועס, רוצה שהם יגיעו. אם הם מגיעים פעם בכמה חודשים לביקור קצר אז הוא כועס שהם באים (כמובן שזה נעשה בתיאום איתו שהוא לא יהיה בבית) ואומר לי שיותר הוא לא מוכן שיבואו לבית שלנו. אם אני מדברת איתם בטלפון אז הוא שולח הערות נבזיות. אם אני מסדרת תמונות באלבום, אז הוא לא רוצה תמונות שלהם עם הנכדים באלבום. נוצר מצב שכל יום הוא מדבר על השינאה שלו כלפיהם, על איך הם רשעים ואיך הם לא נוקפים אצבע ואיך הוא מתעב אותם. יום יום! שבועות, חודשים, כבר שנה וחצי. הוא הפך להיות אובססיבי לגביהם. הדבר שהכי קשה לי הוא שהוא מדי יומיים שלושה מפסיק לדבר איתי, מתעלם מקיומי בבית. רק אחרי שוב יומיים של התעלמות והבעת צער מצידי על היחס שלו הוא חוזר לעצמו. הוא התוודה בפני שההתעלמות שלו נובעת מזה שהוא פשוט רואה אותי כאילו אני ההורים שלי, ב'צד שלהם', כי לא ניתקתי איתם את הקשר לגמרי, הוא לא יכול אחרת ואז החיים שבים למסלולם לעוד יומיים שלושה ושוב מתהפך היחס שלו אלי. דברנו ביחד הרבה על זה שאני זו אני, ואני לא יכולה לנתק את הקשר עם ההורים שלי, אפילו שהוא מועט והפגישות איתם הן לעיתים רחוקות, בכל זאת חשוב לי שהילדים ידעו שיש להם גם צד זה של סבא וסבתא, גם אם רואים אותם פעם ב... כיבדתי את רצונו שהוא לא רוצה להיות בקשר ואת כל השיחות/ פגישות שלי איתם בדרך כלל אני מנהלת כשהוא לא נוכח. אבל זה לא עוזר. הוא כל הזמן חי את השינאה ומדבר עליה , אפילו שכבר לא נפגש או דיבר איתם כבר יותר משנה. קשה לי עם הזוגיות הלא יציבה, עם האובססיה שלו לשינאת ההורים שלי ועם זה שאני רואה שהוא כבר לא רואה אותי כאדם שאיתו הוא התחתן, אדם בזכות עצמו אלא מתייחס אלי כמעט כמו נציגה למי שהוא שונא יותר מכל. איך יוצאים מהפלונטר הזה? אשמח לתגובתך

היי שיר, קראתי את הודעתך והזדהתי איתה מהבחינה של הפער וההבדלים בין שני הצדדים של ההורים. לפי מה שכתבת לבעלך הורים אשר נוכחים בחייכם בצורה יותר אינטנסיבית בכך שהם דואגים עוזרים תומכים ונמצאים איתכם המון זה יפה וכמובן נעים אך אתם צריכים לזכור שלכל אחד יש דרך אחרת לאהוב ולתמוך מבחינת ההורים שלך זה אומר להתעדכן בטלפון ולבקר פעם ב.. אתם לא יכולים לשנות אותם אבל אתם צריכים לקבל אותם כמו שהם ולכבד אותם. הם ההורים שלך ובעלך צריך לכבד אותם רק מעצם העובדה שהם הורי אישתו האהובה. ובטח שלא לבוא בטענות כלפייך הרי את לא אחראית להתנהלותם ובטח ובטח כשאת משתפת אותו בצערך שאין קשר יותר הדוק איתם מבחינתך. לדעתי, להיפך הוא צריך לתמוך בך בגלל שאת חווה את הקושי בחוסר העצום הזה. (וזה חוסר עצום בלי הורים שדואגים בעיקר אמא... כל הבנות כאן בפורום יסכימו איתי...) הוא לא יכול לצפות שכולם יתנהגו כמו הוריו. וחוץ מזה אולי כדאי לנסות להבין את הצד שלהם. שעה נסיעה זה המון זמן לאנשים מבוגרים מסויימים ואולי הם חוששים להתערב בחייכם ורוצים לתת לכם הרגשה של ביטחון שלהם בכם. שהם סומכים עליכם שתצליחו להסתדר בחיים והם תומכים בכם מרחוק. אני חושבת שזה שאת שומרת על קשר איתם נוסעת ודואגת לקשר עם הנכדים זה ראוי להערכה. (ואני בטוחה שילדייך ילמדו ממך כבוד הורים מהו וזה כמובן ישליך עלייך בעתיד) ועוד יותר ראוי להערכה שאת, דווקא את, מביין שנייכם מבינה ומכילה אותו. הוא חייב להבין את זה להעריך ולבוא לקראתך בעניין הזה. אם זה לא עוזר אני מציעה לכם לפנות לאיש מקצוע כי בנתיים לפי מה שאת כותבת הוא מתייאש ומתוסכל מהם אבל מה שיקרה בעתיד, הלא רחוק בכלל, זה שאת תתייאשי ותרצי לוותר על קשר איתו. לסיכום אי אפשר לצפות מבן זוג שינתק את קשריו עם הוריו רק בגלל שלצד השני זה "לא נראה מספיק". זה מה יש ועם זה ננצח! הוא צריך לכבד אותך ולהעריך את נסיונותייך ללכת בין הטיפות בלי לפגוע באף צד. זה יפה מאוד. כל הכבוד לך. בהצלחה. נ.ב. זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן כל כך הרבה.... תראי מה הוצאת ממני... :)

מאוד התרגשתי כשקראתי את תשובתך, ממש עמדו לי דמעות בעיניים, קלעת בדיוק לאיך שאני מרגישה. תודה על העידוד :)

הי ליאת, בקשר לנושא השליטה, בעלי רחוק מהטיפוס שאוהב לשלוט, הוא בדרך כלל מוכן לוותר על צרכיו שלו למען הזולת, הוא לא אוהב כוחניות ומתרחק מויכוחים.לדעתי הוא פשוט מנסה להשיג לעצמו שלוות נפש שתקרה רק אם הוא יהיה משוכנע שהוריי יותר לא בתמונה. בדרך כלל היחסים ביננו על מי מנוחות, הוא בעצמו אמר לי לא פעם שהוריי הם הסיבה לכל הריבים שלנו. היחסים מתערערים רק כשהוא שוב "נזכר" בהם, מתחמם ואז שוב חוזר הגלגל - הוא מפסיק לדבר איתי ואחרי שכנועים חושף שהוא כועס עליהם וגם עלי שאני לא איתו בהחלטה על ניתוק. אני מקוה שיהיה טוב:) ואם המצב יימשך כך לא יהיה מנוס מלפנות לעזרה מקצועית כעצתך. תודה על עזרתך