"ספרציה וחיבוקית"

הי לכולכן, לילך,א.ה,דפי,ניצן,חיבוקית,דוריתי,חמוטל,נועם,ליאת, מקוה שלא שכחתי אף אחת, העץ מלמטה התארך כ"כ,ואני מזמינה אתכן לעץ חדש, שנטעתי כאן לכבודינו..... מקוה שתרגישו פה נעים, רוצה להגיב על דברים מלמטה ולהוסיף עוד כמה מילים משלי, לילך, הדברים שלך נגעו מאוד לליבי ובדקתי שוב ושוב אם כתבתי על כך שהתכרבלתי כמו קונכיה כי זה מה שקרה לי, מצאתי קצת קשר בין הדברים שכתבה חיבוקית על החיבוק ונראה לי בתחושה שלי שיש כאן איזה רצון לסמביוזה ,להתמזגות של ביחד,כי בחשיבה שלי החיבוק זה אלמנט של חיבור שאין בו גבול ונפרדות. שזו חוויה מאוד חזקה,ראשונית. מהאלר מדברת על ב"שלבי הלידה הפסיכולוגית" על החוויה הראשונית של התינוק שהוא ואמא הם יישות אחת כמו "אמאני" ואיך לאט לאט בשלבים התינוק לומד להיפרד -משמעות הספרציה,הנפרדות מהאם.כמובן שזה מגיע בשלבים עם עליות וירידות יד שמשיגים קביעות אוביקט.....שלא תיפגעו שאני משווה אותנו לתינוק... בכולנו יש חלקים ראשוניים כאלו שצריכים עיבוד מחודש ולכן אנחנו בטיפול. ונראה לי שגם החוויה של להיפרד בסוף הטיפול,זה הקושי ליצור את הנפרדות,אולי הפחד לעזוב כי נניטש? סוף הפגישה כמו שנכתב על ידינו בעץ מלמטה,יש בה הרבה מהאלמנט של לשים הגבול,ביני לבין המטפל,לסיים את הביחד ולצאת ,להיות בנפרד. דפי,אולי זה מין מקום כזה,וזה קצת מתקשר לי למה שכתבת,שבו אתה צריך להשאיר את הרגרסיה מאחוריך ולצאת שוב לעולם!! יש עוד הרבה מה לכתוב, בכל מקרה שבווע מבורך, אדוה.

כל חיינו ישנה תנועה של קרבה עד כדי סימביוזה בסיטואציות מסויימות , והתרחקות, התרחקות לצורך התקרבות וחוזר חלילה. הדבר החשוב הוא הגמישות והחופש לנוע בין המצבים, ולהתאים את עצמנו לסיטואציה. לפי תיאוריות מסויימות (ויניקוט) וגם בתכלס, כל השלבים ההתפתחותיים נמצאים בנו, רובד על רובד וחלקים ראשוניים כאלו קיימים אצל כולם וכשלעצמם אינם מהווים עילה לטיפול.

איזה שם..ניק בחרת..כל החיים...נשמע כל כך דרמתי..כל החיים.. זה מעביר בי אסוציאטיבית את דמות החכם,הזקן ההוא ביער העבות שיודע !! יודע הכל !! כ"כ מתחשק לי לבקש ממך : וואאוו,בבקשה ממך, תספר לי עלי.. תספר לי אותי.. (אני לא יודעת מה . כל מה שאתה רוצה . העיקר שתספר.) ואגב, כל החיים..אין לי ספק שזה אתה ולא את.. :) ..ואולי זה מתקשר להערה של ליאת בהקשר המגדרי. למשתתפים בדיון שהן רובן ככולן -בנות .. אולי ההוא נמצא בעמדת "הזקן, החכם" שמשקיף מלמעלה.. דפי.

הי אדוה הקדמת אותי בנטיעת העץ החדש.גם אני הרגשתי שעלו בעץ של נועם נושאים מאוד משמעותיים,ובהחלט הרגשתי שיש עוד לא מעט מה להגיד. אבל עבר כבר שבוע מנטיעתו,וממש התחיל להיות קשה ומאתגר לעקוב, אז למרות שתחושת הרצף וההמשכיות חשובה מאוד עבורי,לפעמים צריך לעשות הפסקה ולהתחיל מחדש. מבחינתי במובן מסוים שעץ מפסיק לגדול כן משהו מת,קצת כמו אולי שבמציאות כשאדם מפסיק ללמוד,להתפתח ולגדול,הוא כבר מתחיל לשקוע לקראת הסוף.אז בהחלט זה רעיון מבורך להפוך סוף להתחלה,ולא רק כאן. ואצלי אחרי פגישה מוצלחת מאוד ביום ראשון היא הודיעה שהיא חולה בשלישי.מיותר לציין שממש התבאסתי ממש חיכיתי להמשך.יותר מאוחר שדיברנו על זה הבנו שבעצם הייתה חוויה של בלי משהו טוב,ולא נוכחות של משהו רע,וזה הבדל מאוד גדול איך נחווה החסר. ואני חושבת שזה נכון גם לגבי סיום פגישה וגם לגבי החיבוק. כשמתעוררת תחושת נטישה,תמיד זה מציף.ואז מאוד מאוד קשה למצוא בדיוק את הנקודה הנכונה.ובתור יועצת השקעות (לשעבר) אני יודעת שלמצוא את רגע השיא של מניה,זה משהו קשה מאוד אך אפשרי.וכשזה מצליח,זה ממש אדיר.הבעיה שאחר כך מנסים לשחזר שוב ושוב ושוב, ובדרך משלמים מחיר מאוד יקר.לא צריך להיות חזירים.אפשר להסתפק גם בטוב דיה,לא צריך מושלם. ואולי בכלל זה משהו שאפשר באמת להבין רק כשגדלים. טוב האמת הבן שלי שוב חולה,ולא כל כך ישנתי בלילה,אז המוח שלי די במצב ג'לי,ויכול להיות שאין בכלל קשר בין הדברים,סתם הרגשתי שבא לי קצת לקשקש,ולא להיות לבד. אז בשמחות ליאת

יש בחיבוק משהו מאוד קרוב וחם. אני אדם חבקן, אני אוהבת להתחבק. זה עושה לי טוב בלב. הרצון שלי לא נובע מסימביוזה, מחוסר יכולת להיפרד. אני אדם מאוד עצמאי בחיים - אני גרה לבד מגיל מאוד צעיר (18), עובדת, לומדת, פעילה בסדנאות/חוגים, אוהבת מרחב בעצמי. אני פשוט אוהבת לחבק, אוהבת להרגיש קרובה. מה שכן, כשיש מישהו שאני מאוד אוהבת, אני זקוקה ממנו להמון מגע. מגע בשבילי הוא השפה לאהבה, יותר מאשר מילים. האם זה טוב? האם זה לא טוב? לא יודעת... המטפלת שלי יקרה לי ולכן מאוד נפגעתי מההערה שלה.

"החזקתי אותך " בראש אתמול חושבת מה לענות. היתה לי תחושה שנפגעת ממני,משהו בתגובה שלך, צורך להתגונן , כאילו משהו בדברים שלי הכעיס אותך. עצמאות וקרבה,קרוב ורחוק, הכל שאלה של מינון ןעוצמה הרצון להיות מחובקת,מגע פיזי להיות קרובה הוא נפלא בעיני. את יודעת חיבוקית, הדבר הראשון שתינוק חש הוא מגע,כך הוא מתחבר לעולם,מתקשר(מ' בחיריק)מרגיש בטוח,מרגיש מוגן וקרוב כל כך. את כותבת על עצמאות מחד ,מגיל צעיר,ועל הרצון לקרבה,חיבוק מאידך.שאגב זה נהדר שאת מרשה לעצמך להיות קרובה כל כך, ולכן הפגיעה נחווית לך כל כך עצומה,מהמטפלת. ככל שאנחנו קרובים יותר למישהו,אנחנו נפגעים ממנו. יש בנו הרבה מאוד חלקים ואנחנו מסתובבים מסביבם. אני מקוה שהדרים שלי יפגשו אותך במקום טוב. ןאשתף אותך על עצמי, אני מטופלת אצל מטפל מ' שלי אני קוראת לו. אני מרגישה שאני מאוד קרובה אליו וגם נורא רוצה חיבוק ממנו היתה תקופה שזה עלה ממש חזק לאחרונה זה נרגע מעט. הוא לא מסכים לחבק בשום אופן. ביי לבינתיים אדוה