בנות יקרות!

מצד אחד אני כל כך גאה בעצמי...הצלחתי במשימת חיי! לא הגעתי היום לטיפול! היה לי כל כך קשה לקום...וזה התחבר לרצון שמקנן בי כבר שנתיים פעם אחת להבריז...וזו פעם ראשונה שהצלחתי! אז אני מרגישה עצמאית, בעלת מסוגלות גבוהה, חזקה, נפרדת, לא תלותית... אבל- אני כל כך נזקקת עכשיו!!! אני צריכה אותה...יש לי מלא דברים לספר...והמון דברים לעבד. היה לי שבוע לא פשוט בכלל. החתול הקיא לנו על המיטה (לא שמיכי, אחד אחר..) ובגלל אי הבנה עם בן זוגי חשבתי שהוא זרק בנוסף למצעים גם את שמיכת הפוך לפח, והיא אחד הדברים הבודדים שנשארו לי מאמא שלי. וזה לא עזר ששנייה אח"כ הבנתי שהיא לא בפח, זה פשוט שבר אותי...לכמה ימים. זה כאילו דבר כל כך קטן ומינורי, שיכול לעבור גם בלי משים, אבל כנראה בשילוב עם ההורמונים זה הפך את השבוע לעצוב וקשה. ויש עוד כמה דברים שכן חיכיתי לדבר עליהם בטיפול, ועכשיו אני תקועה איתם. מה לעשות? לחכות או לשלוח לה מייל, או לחכות לשיחת הטלפון ביום שלישי, הבעיה היא שלא נספיק את הכל... ויניקוט מתאר מטופל שמספר למטפל את כל אירועי סוף השבוע ויוצא מהפגישה רגוע ומסופק בעוד המטפל מרגיש שלא נעשתה שום עבודה טיפולית. הוא מסביר שהמטופל הזה נמצא בחוסר אינטגרציה וככה הוא משיג את האינטגרציה בגופו של המטפל...אז זאת אני, וכרגע בדיסאינטרציה...ואני לא באמת יכולה לספר לכן על הכל... אוף...זה מה שנקרא גול עצמי? דורותי

הי דורתי טוב לפחות הרצון שקינן בך שנתיים היה קשור לפעם אחת בלבד... אז גם הצלחת לעמוד במשימה וגם לא צריך להצליח שוב ! ויש מצב שזה מה שנקרא גול עצמי,אבל בתור ספוטאית אמיתית אני רוצה להגיד לך שזה רק אחד אפס קטן,ויש עוד שבוע שלם לשחק,אז קדימה,לעלות להתקפה ! האמת שגם תמיד את אומרת שנורא קשה לך ביום ראשון אחרי הפגישה, כי אז הכול מוצף.טוב לפחות חסכת לך את זה. לדעתי תשבי עכשיו ותכתבי לה מכתב (כן עוד אחד) שיכיל את כל מה שהיית מספרת לה אם הייתן נפגשות (וגם את כל מה שהיית מצנזרת). ואז תעברי עליו שוב,את כל מה שמספיק נוח לך לשתף כאן,תשתפי ואת כל השאר תשלחי לה במייל (אחד).ככה זה לא יצא המון,וגם שתיכן תהיו מוכנות לשיחת הטלפון של יום שלישי. ואז או שתבחרי לדבר על המכתבים או שתבחרי לא לדבר עליהם,אבל הזדמנות תהיה.ולפחות אחרי השיחה יום ראשון יהיה כבר יותר קרוב. ובכל מקרה אני מזמינה אותך לחשוב למה דווקא הפעם אחרי שנתיים שאת מאוד רוצה,למה דווקא עכשיו זה באמת קרה. בנוסף אנחנו כאן,וגם הבמבה נוגט.(ורק המחשבה על לאכול תפוציפס בהריון,גרמה לי לכזו בחילה שהחלטתי לוותר על התגובה בעץ ההוא). יאללה ביי ליאת

היי דורותי... אני ממש מבינה אותך זו באמת משימה קשה לא להגיע לטיפול. אצלי, רק מהמחשבה של התכנון של לא לבוא אני נתקפת בחרדות. אני תמיד אומרת לעצמי אני יכולה בלעדיה הכל בסדר אני חזקה וכו' ואז אחרי יום אני נתקפת חרדות איומות שמשבשות אותי וממהרת להתקשר כדי לשמוע את קולה ולשתף אותה ברצון שלי לא להגיע ובחרדות שמשתלטות והיא תמיד אומרת לי שאני צריכה להפסיק להילחם בנזקקות שלי. אני כל הזמן נלחמת על העצמאות שלי ממנה ותמיד מתרסקת מזה. האמת זה מבאס מאוד. התלות הזו משגעת אותי. אני מרגישה שרק נחלשת. הפסיכיאטר אמר לי שזה חלק מהתהליך וזה שלב שעובר. אבל קשה לי לא להילחם בזה.......... אז אני בהחלט מורידה את הכובע בפנייך על ההברזה.... (למרות שבנינו... בלי שאף אחד ישמע... אני לא יודעת מה יוצא מזה ואם בסופו של דבר יש לזה את האפקט המיוחל...) ולגבי השמיכה התגובה של מובנת וטבעית אל תהיי קשה עם עצמך... בכל מקרה בהצלחה. ניצן

תודה על התגובות... אני יודעת למה זה קרה דווקא היום, דווקא בגלל המכתב הראשון. אני מאוד מאוד מתביישת בו ונבוכה..ביום שלישי בסוף השיחה היא העלתה אותו ואז ישר עצרתי אותה ואמרתי שאסור לדבר על זה... אני לא יכולה להתמודד עם הדברים שכתבתי שם. דברים שבעבר כתבתי באופן יום יומי בפורום, אבל כשזה מולה, וכשזו אני ולא דורותי, זה נורא מביך. ולגבי האפקט המיוחל- אני חושבת שיש ייחולים לאפקט כאשר ההברזה נעשית מתוך כעס ונקמה...ואז זה באמת לא משיג...כי שעה פנויה היא לא נקמה עבור אף אחד. ובמקרה זה האפקט המיוחל היה עבורי, להוכיח לעצמי שאני יכולה. והצלחתי... גם אני התמלאתי בחרדות, גם לפני שליחת ההודעה וגם אחרי אפילו היו לי חלומות נוראיים, שלא התעוררתי למקומות אחרים ונוזפים בי. אבל עברו כבר כמה שעות, והצלחתי לא לתקשר איתה...ואולי אני אצליח לשמור הכל עד השיחה, רק שלא יקרה כלום עד אז... היום היה לי יום מעוך, לא רק שלא קמתי לטיפול , לא קמתי בכלל, ונשארתי במיטה עד 14:30, חצי ישנה חצי ערה... וזה תמיד עושה לי כאבי ראש ולהרגיש מעוכה כל היום, אבל פשוט לא הצלחתי להוציא את עצמי מהמצב הקטטוני הזה. אז מחר יש לי לעשות את כל הדברים שביטלתי היום :( ביי בנתיים דורותי

אז את יכולה לראות את זה כהישג?

הי, רוצה להציע לך הצעה שנראה לי שיהיה לך קשה לסרב.. אולי תגיעי במקומי לפטמה בשלישי ? :) החיוך למעלה זה סוג של פיתוי..מרגישה ? הנה עוד אחד.. :) תשמעי את הרי יודעת שפטמה פסיכואנליטיקאית.. אם אני זוכרת נכון , את גם הבעת פעם את רצונך להתנסות אצל פסיכואנליטיקאית, לא ? (לאחר יום העיון שהשתתפת ושיתפת אותנו, זוכרת ?) תשמעי, זה ממש כדאי לך. יש אצלה ספה, כריות, שמיכה, שירותים, נייר טואלט, טישו, כורסא, שטיח ,עציץ (שמחכה לאיזו מרגרט ליטל שתנפץ אותו ) נו , אז תשאלי למה אני כ"כ נדיבה ? ראשית, זו אמת , אני באמת נדיבה. :) (איך אני מפרגנת לעצמי לפתע..) אבל את צודקת בחשדנות שלך.. היום כשנפגשנו, היתה פגישה מעצבנת נורא, לפני שיצאתי ממנה אמרתי לה שאני "מתכננת עליה נקמות" בפורום... אז את רואה דורותי ? זה מה קוראים אותה "שתי צפורים במכה אחת" אז מה את אומרת ? :) דפי.

רק שאני אבין לפני שאני מחליטה...אני הנקמה??? :) דורותי