שלום ליאת/קשרים חברתיים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בת 25. אני אוותר על לפרט לך איזה תקופות עברתי בחיים ואיזה לא ומה הוביל למה ופשוט אתאר את הנקודה שבה אני נמצאת: אני בת 25 כאמור, גרה בדירה שכורה לבד, ואין לי הרבה חברים. למעשה אני בקשר עם חברה עד שתי חברות בדרך כלל. עדיין לא למדתי בבית ספר גבוה. בעבודתי היומיומית אני מטפלת בתינוקות- כל יום בתינוק אחר פחות או יותר (לא מכננת לעסוק בזה כל החיים אלא רק באופן זמני) כך שהאנשים שיש לי אתם קשר בעבודה הם הורי התינוקות ו..התינוקות. הייתי מאוד רוצה שיהיו לי עוד חברים ואני מנסה לבדוק עם עצמי למה קשה לי להגיע למצב כזה ובכלל- אם אני מוכנה לתקשורת עם העולם..(אולי בכל זאת אציין שהייתי במשך כמה שנים בדיכאון ולא יצרתי הרבה קשרים עם הסביבה, אבל גם לפני שהייתי בדיכאון היו לי הרבה תקופות של "מקובלת" ובכל זאת הרגשתי-גם בעיצומן- קושי עם כל עניין ההתחברות עם אחרים. אולי זה קשור בעובדה שאני רגישה מאוד מאוד (מאוד) ומרגישה דברים חזק ולפעמים מאוד חשופה אז אני צריכה לשמור מרחק כדי שלא יכנסו לי לטריטוריה שלי בתוך הנפש או משהו דומה. בכל מקרה, שמתי לב לאחרונה, שההורים של התינוקות שאני עובדת איתם כבר הרבה זמן- למעשה מנסים להתיידד איתי ולהתקרב אליי ואני בעצם לא כל כך מאפשרת את זה. כששמתי לב לזה מאוד הופתעתי כי אני תמיד בטוחה שאני מנסה להתיידד איתם גם ושזה לא מצליח מסיבה לא ידועה אחרת. אבל פתאום הבנתי שזו אני שפשוט מפחדת מקירבה. וזה מבאס אותי מאוד שזו אני שיוצרת ריחוק. עם הורי התינוקות וכמובן גם עם אנשים אחרים- חברים פוטנציאליים וכו.. מצד אחד אני בן אדם ממש חם שאוהב שאוהבים אותו ואוהב חברים וכמה שיותר אבל למעשה יש לי פחד בסיסי מקרבה ומקשר. השאלה היא מה אפשר לעשות? הייתי בטיפול פסיכולוגי כבר ולא מתחשק לחזור על זה- לכן חשבתי על איזו קבוצה שיכולה לעזור לי בזה או סדנה או משהו כזה. עם כתיבה/עם דיבורים..מה שיכול לעזור.. האם את מכירה משהו דומבה ובכלל- מה דעתך? אפשר לסכם את כל האורך הזה ב: נדמה לי שאני מפחדת מקרבה ומקשרים, ואולי מפחדת שלא ישאר לי ספייס כשיהיו כאלה או מפחדת ממה יקרה כשירצו את חברתי ולי לא יהיה חשק וכו.. כי בעצם- צריך גם לתחזק קשר ולא תמיד בא לי. אני צריכה הרבה חופש........ תודה רבה!
שלום תפי, עצם זה שאת מרגישה לאחרונה שאת יותר מודעת למה שקורה איתך זו התחלה טובה. מבינה את הפער בין התחושה שאת חברותית וזקוקה לקשר יחד עם תחושת הרגישות שמונעת ממך להביא לידי ביטוי את החברותיות. זהו פער מתסכל. רגישות יתר זו היא בדר"כ סביב קושי להפגע ולא רק מצורך בספייס. למרות שכתבת שאת לא רוצה לחזור לטיפול פסיכולוגי אני בכל זאת ממליצה על כך. טיפול הוא לא תמיד דבר קל אבל רק דרך המקומות הקשים נעשית גם "עבודה" ושינוי. ישנן קבוצות ברחבי הארץ שמטרתן היא בעיקר עבודה על יחסים בינאישיים או דפוסי תקשורת. אני לא יודעת להמליץ לך על קבוצה מסויימת מה גם שזה בלתי אפשרי דרך מדיום זה. מציעה להכנס לאתר שנקרא "פסיכולוגיה עברית" ובו מפורסמות קבוצות/סדנאות הפתוחות גם לקהל הרחב. את מוזמנת להשאיר פה מייל ואולי יכתבו לך לגבי קבוצות כאלו אבל בתחושתי- טיפול אישי הוא מקום שכן נכון לך יותר "להתחיל" בו...חשוב שתלכי לטיפול בגיל זה- 25 כי אחרת הקושי יגבר ובגיל מאוחר יותר התהליך יהיה עוד יותר לא פשוט. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
