טיפול והתעסקות בו...

שלום ליאת, אני בטיפול מזה זמן רב עם התקדמות משמעותית וקשר נהדר עם המטפל. משום מה אני כל הזמן עסוקה בכל נושא הטיפול ומה שמסביב. למשל, קוראת מתמידה של כמה פורומים בנושא, קוראת ספרים בנושא, כמובן חושבת רבות על המטפל (כולל "שיחות דמיוניות" איתו...). היום למשל נכנסתי לחנות ספרים ויצאתי עם ספר שמסביר על המתרחש בטיפול. תהיתי למה אני צריכה אותו? לגבי הטיפול שלי אני כבר "ותיקה", הדברים ברורים לי, המטפל נגיש, עונה בכנות ופתיחות לשאלותי, השינוי ניכר ואני מרוצה. למה שלא אקרא ספרים בנושאים אחרים? ארחיב את הידע שלי וכך גם אקדם את התפתחותי? או אקדיש יותר מזמני החופשי לעיסוקים אחרים? שאגב חסרים בחיי (חברה, זוגיות, פעילות גופנית או אפילו סתם צפיה בטלביזיה). מה נתקעתי עם עניין הטיפול? ואבהיר, לא מעניינות אותי התאוריות הטיפוליות, אלא הטיפול עצמו והקשר עם המטפל ממקום המטופל. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי, אך מה שבעצם מפריע לי, הוא שהזמן וההתמקדות שלי מופנים להתעסקות קצת מיותרת בעיני ולא ברור לי למה... מה דעתך? תודה, אריאל.

היי ליאת, תודה על תשובתך. האמת היא שמאוד מביך אותי לדבר על זה איתו... אני מניחה שהפנטסיה על בן זוג פסיכולוג היא שמטפל נתפס בעיני כדמות קשובה, מכילה, אמפטית, עוטפת. אולי בגלל זה גם העיסוק שלי סביב הנושא. וכנראה שכיום במציאות שלי ובסביבה הקרובה- חברים\משפחה אין מישהו שנותן לי תחושות דומות... הוא יודה שבתוך הבדידות הוא דמות חשובה בחיי ואולי גם הכי משמעותית בתקופה זו...

הי אריאל ובוקר אור, אשתף בכמה ממחשבותיי מעולמי - חוסר הגיוון שאת חשה בו, העולם המצומצם יחסית - אולי את גם, כביכול, מרגישה מוגנת במקום הישן, המוכר, החזרתי? מוגנת מפני חרדותייך, מפני התמודדות ועימות עימן במציאות? האם את מרגישה שבמקביל יש בך קול שדוחק להניח קצת לבחישות, החפירות, ללעיסה. קול שמבקש לעלות קומה אל מעל פני השטח? להרחיב, לחדש, להיות יותר דינאמית ויעילה? חרדות ועכבות. לדבר על זה בשיחות. ואגב, אמרת בן זוג פסיכולוג. חשבתי על כך שבנות הזוג רואות גם את צדדיו השונים. את צרכיו. הן יודעות, למשל, על מטופלותיו. המטופלות התלויות, המעריכות, הנעזרות ועוד. לפעמים מקנאות בהן. באחד הפורומים בעבר הביעה תחושות כאלה אישה של מטפל צעיר אחד. בחורה מקסימה שלא היה לה פשוט בכלל. שיהיה בוקר אור איילת השחר