מערבולת

אני בטיפול מעל שנה. באתי לטיפול להעזר מעשית. שמשהו בחיי יהיה יותר טוב-מציאת זוגיות, עבודה ועוד. בפועל- אני נחשפת, אבל די באטיות, זה קשה לי. לא מאמינה לכל מחוות האכפתיות. הרי זה קשרי עבודה, כשאני בחוץ לא קימת בעיניה, וכל היחס זה הצגה כדי שיחול טיפול. אני מגיעה כי אני מאד לחוצה מהתקיעויות שלי. אבל הנה התווספה תקיעות... בטיפול. אני באה, מספרת , המטפלת דוחפת לחוש לעומק ולנתח יותר. אבל לא משתנה אצלי דבר בחיים.הכל בדיוק כמו שהיה. המטפלת יודעת שאין שנוי, שוחחנו על כך. אני שונאת את עצמי שמוציאה מלא כסף על טיפול ללא תוצאות. ומפחדת לעזוב ולהשאר ללא שום תקוה לשינוי. איך מתקדמים? מצפה לתשובתך ליאת, וגם לתגובות מכלל הגולשים, כמטופלים מנוסים תודה!

תודה על תגובתך,ליאת. 1. אבל לא הבנתי מה זה קשור לעיקר. האכפתיות שלה, קשורה למצבי בעבודה? לה טוב שאני יאמין שהיא באמת דואגת לי,כי פחות אתנגד. אבל לי טוב שבחיים מחוץ לחדר המצב ישתפר. איפה כאן הקשר בין הדברים? 2. אני באמת לא יודעת למה אין לי אמון בה, אולי כי היא מספרת על מטופלים אחרים, וזה הרגשה של- אם כ"כ הרבה בראש שלך. זה לא זה. אבל, אולי יש משהו שורשי בעיתי בי, ביצירת אמון? איך אדע? (ומראש אומר שהיא בטוח תאשים אותי ולא אותה בכך, לא שיך להפנות אליה...)

הי ליהי, אומר לך מספר דברים שעלו בראשי כמי שהולכת לשיחות כבר זמן מה. ראשית, למדתי, שעפי"ר, כאשר מדברים באופן מאד החלטי ו/או טוטאלי מבלי להשאיר מקום לספק, רצוי לחשוד, להתבונן ולבדוק האם זוהי בעיקרה השלכה (עד כמה שלפעמים נבעט ומרגיז לקבל את זה...). ההמלצה היא באמת להחזיר לשיחות ושוב ושוב ושוב. יש אפקט גם לחזרתיות עד להטמעה והפנמה. הבנתי מדברייך שאת לא מאמינה שלמטפלת יש ייצוג פנימי קבוע שלך בתוכה. אני יודעת שלפעמים באמת מאד קשה להאמין לזה, מכירה את הניסיונות למצוא כל מיני הסברים, כדי איכשהו להשיג שליטה לכאורה. על כל פנים, סביר להניח, לדעתי, שהמצב לא ייתכן כל-כך; אילו הייתה נעדרת את המנגנון, לא בטוח שהייתה יכולה לצמוח ולהיות מטפלת מקצועית. אף על פי כן ולמרות הכל, אני מניחה שייתכן מצב בו לא תחשוב עלייך המון ותמיד בין פגישה לפגישה (הכוונה למשהו מודע) ועם זאת את כן קיימת אצלה בפנים. יש עקביות ונשמר רצף. נושאים הנוגעים לקשרים למיניהם עשויים להיות די עמוקים וכבדים. לפעמים עמוקים מאד. שנה טיפולית של פגישות אחת לשבוע נחשבת, בעיניי, מעט זמן, יחסית, בטיפול דינאמי. כמו-כן, השינויים לא חייבים תמיד להיות חיצוניים, לפחות בתור התחלה, ובנוסף, אינם בהכרח קורים דווקא במשך ההשיחות הטיפוליות, חלקם יכולים לקרות כשאת בחופש מהפגישות ואף אחרי סיום עידן הפגישות המשותפות. תלוי במבנה האישיות. כך שמורכב... בכל מקרה, אני חושבת ששווה לכן לבדוק ביחד ומעת לעת, האם הטיפול ו/או השימוש שלך בו בראייה כללית מועיל ומצמיח יותר מאשר מפריע ומחבל ומשם להחליט מה הלאה. זהו לבינתיים, איילת השחר