ריצוי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת, אני בת 32. מטופלת עוד מעט שנה אצל הפסיכולוגית שלי בגלל בעיות שונות. אני מרגישה שאני מנסה לרצות אותה ושהיא תאהב אותי, זה בא לידי ביטוי בדברים שאני אומרת לה ובאיך שאני אומרת לה. גם בגלל שלפעמים אני קצת מייפה מולה את האמת. אני מאמינה שתפני אותי בחזרה אליה כדי לנסות ולהבין מאיפה זה נובע. אבל אני לא מסוגלת כרגע להתוודות על כך. חשוב לי להגיד שהבעיה שלי לא מהווה את הטיפול כולו אלא "מפלפל" אותו. אם אני מצליחה להבהיר את כוונתי. אני אשמח למה זה קורה לדעתך...תודה
שלום מרב, הצבת פה אתגר לא פשוט דרך בקשתך שלא אחזיר אותך לבדוק זאת טיפול. :) אז אנסה לחשוב יחד איתך מה קורה. קודם כל- כנראה שחוסר היכולת לדבר על זה קשור לאותו מקום- הרצון לרצות. אבל אולי יש פה גם דברים אחרים. אציב שאלות והשערות... אולי זה פחד להראות למטפלת אותך "באמת". פחד שמאחוריו- פחד מדחיה (במידה ואת לא מרצה), פחד שלא תתקבלי על מי שאת. פחד לכעוס? פחד לא להסכים? פחד מקשר אותנטי שאינו רק "נעים"? זה ברובד שטוח יותר. ברובד עמוק יותר- אולי זו התנהגות שמוכרת לך מעוד מקומות? אולי משהו שנלמד בלי לדעת עוד מהעבר הרחוק, אולי אפילו כילדה, שבו קרה..מה? אם לא ריצית? ליאת.
היי, אני מקווה שלא תפספסי אותי למרות שאני בעץ למטה :) כתבת הרבה דברים .. פחד מדחיה, מהפחד לא להתקבל - לכולם יש כאלה פחדים לא? בכל מקרה רציתי לרשום לך לגבי הרובד העמוק כמו שאמרת, אני מנסה לחשוב מה קרה כשלא ריציתי..לא הרביצו לי בבית ולכן אני לא ממש יודעת מה קרה בתגובה - איך יודעים? בבקשה "הישארי איתי" עוד קצת ואל תחזירי אותי לדבר על זה בטיפול כי אני באמת לא רוצה
מנהל פורום פסיכותרפיה
