נמנעת ..

היי .. השנה התחלתי ללמוד לתואר ואך שהתחלתי אותו בסמסטר הראשון רק הברזתי רוב הזמןבהתחלה בגלל חרדה חברתית ואחכ זה דעך אבל הייתי ממש הולכת בכוח ללימודים. את המבחנים עברתי ברוך השם חוץ מ2 3 מועדי ב שבהם אניר וצה לשפר ציון . הבעיה היא שחזרנו לסמסטר ב ונמנעתי מללכת כבר יומיים למרות שאני קמה בבוקר והכל משהו בי לא נותן לי ללכת למרות שאני יודעת שאני חייבת . לא ברור לי מה ? אני באמת לא מצליחה להרים את עצמי להתלבש וללכת זה סיוט מבחינתי ללכת ללימודים כל פעם זו סיבה אחרת . ובגל שאני מכורה נקייה קשה לי עם העובדה שאני כל כך חסרת משמעת עצמית זה ישר מתקשר אצלי לוויתור עצמי ומביא לפחד ממעידה למרות שאני נקייה הרבה זמן וגם אצל המטפלת שלי לא הצלחנו לגרום לי להגיע להתמיד בהגעה ללימודים אבל שזה קשור ללאסוף חומר להשלים ולהגיע למבחנים זה אני עושה . מה אפשר לעשות בנדון ? ללכת ולדבר על זה עם הטפלת לא בהכרח יעזור לי אני צריכה עצה מעשית לדבר איתה כן עוזר לי למנוע מעדיה ולא להגיע להאשמות עצמיות אבל משהו פה חייב להשתנות ומהר .. אודה לך אם תצליחי לגרום לי להבין למה ולעשות משהו בנידון..

כנראה שזה באמת נובע מהפחד הוא משתק אותי אך שאני מתחילה לחשוב על הברזה הפחד תוקע אותי אותי שם ואני נופלת בהרגשה ולא מסוגלת לצאת מהבית .וכן זה הפיך כולל התפיסה שלי לגבי הנושא של משמעת עצמית שרק זה יוכל למנוע נפילה ואם אני לא עומדת בזה כנראה שאני בדרך למטה זה פשוט משהו שחזר על עצמו בחיים שלי הוויתורים האלה שאחריהם מגיעה ההתרסקות מה שבפועל רק המחשבה על הויתור גורמת לי להתקע שם . את צודקת זה התפיסה שאני אמורה לשנות שגם אם וויתרתי לעצמי פה ושם זה הפיך הרי זה מה שעשיתי כל הסמסטר הראשוןרק ששם נאבקתי אולי הפעם במקום להיאבק אפשר פשוט לנטרל את הקשר של המשמעת והפחד לידי כך שגם אם המחשבה חולפת בראשי היא לא תשתק אותי יותר .ויכול להיות גם שאני טועה וזה מסיבות אחרות אבל מה שכן הפחד שכך קצת ועל זה אני באמת אסירת תודה לך !