קושי בקבלת מין העובר
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי, אני אם ל 2 בנים מקסימים, כבר בהריון הראשון רציתי בת ונולד בן מקסים , חכם ורגיש, בהריון השני שהודיעו לי שזה שוב בן בכיתי המון , אבל לאחר שבועיים התעשתתי ומצאתי המון יתרונות בעניין והיום בני הבכור בן 10 והקטן בן 6 וחצי והם ממש חברים טובים , כרגע אני בהריון שלישי שתוכנן בקפידה כחצי שנה , עם דיאטה וכל הדרכים להולדת בת כולל הליכה למיכל נעים ( למי שמכיר), שאמרה לי בדיוק מתי לקיים יחסים על מנת שבדיוק של 95% תיהייה לי בת , נכנסתי מהר להריון ושוב ..בן וכל כך קשה לי, אני כבר בחודש שמיני ועדיין הרגשת האכזבה ואפילו דכאון בינוני לא מפסיקה ללוות אותי ובודאי לא עוזרת לי הסביבה שכל הזמן מנחמת אותי שאולי ברביעי תיהייה לי בת ( לעולם לא חשבתי על ילד רביעי ואני בת 37 ), אני ממש מרגישה שאני לא מחוברת להריון , אני שמה לב שאני מתרחקת מחברות שיש להן הריון עם בנות ביחוד כאלה שיש להן בת אחרי שני בנים ואני ממש חוששת ממה שיהייה לאחר הלידה, נראה לי שלא הייתי מוכנה להריון נוסף אלא רק להריון עם בת וזה ממש כואב לי , כמובן שמלבד עם בעלי אין לי עם מי לחלוק את תחושותי ואני לא מודה בפני אף אחד, נהפוך הוא אני משדרת הכל מצויין ואין כמו בנים - עובדה שרק מקשה עלי. אני מוצאת את עצמי בוכה כל יום , מלאת כעסים על עצמי ( ואני כל כך אוהבת ילדים ) ועוד מחשבות קשות שקשה לי לעלות על הכתב, האם מישהי מזדהה איתי , נראה לי שזה נושא שלא מדברים עליו ואני בטוחה שיש עוד כמותי .אודה לתגובותיכן. עריכת כל הדף
הי ליה, אני אם לשלושה בנים מקסימים!! מבינה לליבך..כל כך רציתי בת בהריון השלישי וגם ניסיתי..ובכל זאת יש לי בן נוסף כיום בן 4.5, היו לי בעיות בהריונות,קיסריים כלם... לחצי דם גבוהים, הבכור נולד פג בשבוע 28 עם בעיות..כיום הוא בן 12 ובסדר...כלם בסביבתי אמרו לי תעשי עוד אחד..אבל לא מתאים לי להיות בשמירה וחס ושלום ללדת ילד חולה..הרופאים ממליצים שלא ללדת שוב..צריך להגיד תודה על מה שיש ולא מה שאין..ברוך השם הם בריאים והכל בסדר!!!חמותי אם ל4 בנים ותמיד אומרת לי "כל בן מביא בת" והלואי שלכלם היו בנות כאלה!!ובאמת כל גיסותיי מקסימות ואני מרגישה שזכיתי בחמות שהיא כמו אם בשבילי! אז חזקי ואימצי ותזכרי שיש כיף בגידול בנים..(פחות דאגות לדעתי)...והרי כתוב"אם הבנים שמחה..." השתדלי לשמוח במה שיש.. מיכל
שלום ליה, קודם כל טוב שדיברת פה על מה שאכן נדמה שאסור לדבר עליו. בכלל- אני חושבת שסביב הנושא של אמהות והורות יש עדיין הרבה נושאים שלא מדברים עליהם כאילו היו איזה טאבו או סוג של פרה קדושה. (כמו שפעם לא העזו לדבר על דכאון אחרי לידה והיום לשמחתי- כבר מדברים הרבה יותר). אני בטוחה שאת יודעת את התשובות הרציונליות לתחושותייך. כמו אלו שציינת: לגבי בריאות הילדים, היכולת להרות בכלל, ועוד ועוד ובכל זאת את מתארת שרגשית משהו לא עובר ואת לא שמחה או מחוברת להריון כפי שהיית רוצה. התחושות שעלו בי כשקראתי את מה שכתבת היו קשורות לחווית אבל כלשהי. אני מתכוונת לכך שנשמע שתוך כדי ההריון את באיזשהו תהליך אבל על "הילדה שלא נולדה". כמו כל תהליך אבל- זה לוקח זמן ומציף עכשיו אולי עם הזמן משהו ירגע רגשית סביב זה. מה שעוד הרגשתי דרך מה שכתבת זה שאותה "ילדה שלא נולדה" היא ילדה שהיו עליה הרבה ציפיות אולי אפילו לא מודעות. משהו דרך ההתבוננות על הסביבה ותחושת הקנאה באחרות עם בנות נוגע בציפיות אלו. ונראה לי שיש גם אחרות. נסי לשאול את עצמך אלו ציפיות באמת שמת עליה? למשל: - סוג של "ריגוש" חדש לחיי שגרה מוכרים? (כי בנים זה הרי כבר מוכר..)? - אולי משהו שיהיה מאד דומה לך? משהו בציפייה לחיבור רגשי מאד מסויים עם בת דווקא? - אולי אפילו משהו שקשור לנושאים אחרים בחייך כמו: לזוגיות, לקריירה, כל מיני תחומים שהילדה הזאת הייתה אמורה "לפצות" עליהם? העליתי כל מיני השערות שהן בגדר השערות בלבד אבל המענה שלאלות אלו יתן כיוון ברור יותר כי אז תדעי גם יותר על מה באמת את מתאבלת... מציעה גם שאם התחושות לא יעברו לאחר הלידה כדאי ללכת לטיפול גם בשבילך וגם בשביל התינוק והקשר שלך אליו.כדי להבין יותר מה קורה וגם לתת לעצמך מקום ולגיטמציה להרגיש את כל מה שאת מרגישה. ליאת.
תודה רבה, הציפיות שלי כלפי "הילדה שלא נולדה" הינן לתקן את הקשר הקלוקל שהיה ועדיין עם אימי ומעבר לזה אני אדם שמאד רוצה לרצות את הסביבה ( לצערי ) ונראה לי שכולם מאוכזבים שזה לכשלעצמו מעציב ומכעיס אותי.
אז הנה אמרת בעצמך את לב העניין וזה כבר הופך את הדברים לניתנים יותר לעיכול. אני מקווה...לפחות את יודעת על מה את "מתאבלת" באמת. לגבי הסביבה- תשתדלי ל"סנן" את מה שאומרים. ליאת.
הי ליה, מבינה מאוד את תחושותייך, אשמח לשוחח אם מתאים לך. חיבוק וירטואלי, זה ממש קשוח, במיוחד כל הלבד סביב זה. רעות.
מנהל פורום פסיכותרפיה
