שיתןף

טוב, זה אולי נראה לא נושא 'כבד' כמו שאר ההודעות לאחרונה. (תמיד מרגישה איזה צורך להתנצל. לכתוב פה בפורום זה מצד אחד מקל ומשחרר ומצד שני- על מה כבר אני מדברת... אבל אותי זה מעסיק... אלו גם הלבטים שיש לי מול מטפל (-כרגע לא בטיפול) האם אני מעניינת מספיק? ואולי מטרידה בקטנות...) נורא קשה לי כשלא מסכימים איתי. אבל נורא. זה מה שקרה עם התלונה של מישהו כלפי (אם את זוכרת בהודעה אחרת שלי) וזה קרה לי שוב. אני מנסה להבין מתי בדיוק קשה. נראה לי שזה בדברים שמהותיים עבורי וכשמבינים אותי לא נכון. זה מטריד אותי נורא. כמו שכתבת- לוקחת ללב. נורא רוצה שיאהבו אותי כל הזמן שיעריכו. כשהתחושה הזו נפגעת... וואו כמה קשה לי. אני קצת בסטרס עכשיו, כפי שאת שמה לב, בעקבות עוד עניין כזה. קשה לי עם עצמי. צריכה אמפתיה, אולי עצה טובה ובעיקר אישור לזה שזה יהיה בסדר ולא מעיק 'לחפור' בעניין גם בהמשך.

הי חמוטל, אני לא עוקבת אחר כל השיחות כאן באופן צמוד, אז אולי פספסתי אותך בעבר.. כשהבחנתי היום שכתבת, שמחתי. הרגשתי שעד עכשיו (שוב, אולי לא עקבתי מספיק מקרוב) היית בעיקר התומכת, כנראה מכל מיני סיבות, ואולי לא נשאר לך מקום לדבר על עצמך.. אז גם מבלי להתייחס לתוכן עצמו, אני שמחה שכתבת ושיתפת. מעבר לזה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שכתבת כדי לספר לך שבתגובות האחרונות שלך יצא לי כבר כמה פעמים להגיד לעצמי "וואו" אחרי שקראתי אותך.. גם על האמפתיה וגם על הניסוחים העדינים והמדויקים וגם על העצות המקצועיות.. שמחתי שאת כאן עד שליאת תגיע וגם במקביל לליאת.. אולי המחיר של להיות כל כך רגיש לאחרים ונכון לעזור, הוא גם להיות רגיש יותר כלפי עצמך וכלפי אפשרויות הפגיעה. אני יודעת כמה זה לא נעים להיות בסטרס או להרגיש מותקף בלי שהתכוונת להגיע לעמדה הזו. לצד זאת, ואני לא בטוחה אם זה מרגיע, אבל לפחות מבחוץ לא נשמע שאת מותקפת באמת.. חלקו על דעתך, אבל הכל בסדר. הרגשתי שזה טוב שהבאתם שתי עמדות שונות ביחס לאפשרויות ההתמודדות- עזרת להרחיב את טווח השיחה. אהיה אמיצה ואומר שהפגיעות שלך והרגישות/שבריריות נוכח אי הוודאות, גם הם מקסימים בעיניי :-) גם אותם אפשר בקלות לאהוב :-) מקוה שתצליחי גם את.. לילה טוב, לילך

אני עם מחנק בגרון ודמעות בעיניים. כל כך התרגשתי ממך. טוב... זה מה שמסוגלת כרגע... תודה!! (דרך אגב, לא התכוונתי לביקורת שקיבלתי כאן, למרות שכשהזכרת את זה, זה הזכיר לי שכשקראתי את התגובה אלי מייד נחמץ ליבי... לפעמים מרגישה "מפונקת" כל כך...)

הי חמוטל יקרה, אם הנושא כבד משקל עבורך, אז כך הוא. ראוי לנפח שלו, ויש לו תוקף מלא. לעתים ה'קטנות' הללו הן הלב והעיקר. את יודעת, אחד הדברים ששימחו אותי עם עידן הפורום החדש והשינוי, הם ניצני החיים החדשים שנראים ומבצבצים כאן. כמעין אדמה רטובה ותחוחה בה מאזנים משתנים לצורך מגוון גידולים. לא רק מונוקולטורה. לא זו בלבד, אלא ששומעים כאן גם יותר קולות גם של בנים, כך נראה לי. עליי זה הקל מאד. השינוי מסייע לי לחוש באופן ניכר יותר בי רגשות רכים כעצב ואהבה. מניח לרגשות דוקרים ככעס וקנאה הרסנית, למשל. גם יכולה לתפוס מרחק בכיף, במובן החיובי; להיפרד ואולי גם לשוב מידי פעם. אותך שמחתי מאד לראות כאן, נזכרתי בזכותך בימים עברו של הפורומים וחלוקת התפקידים דאז. זה חימם את לבי. חשבתי על מה שפירק אותך, על הרגישות. קישרתי לנושאים המוכרים מעולמי. לא יודעת אם 'אי ההתאמה' היא שהכאיבה במיוחד, או שאולי מה שריסק יותר הוא דווקא העובדה שניתן היה אולי לפרש שליאת בתפקידה כמנהלת, או במעין תפקיד הורי סמכותי קובע, לכאורה לקחה צד. במעין תפיסה מפוצלת של 'או או'. במקרה כזה נוצרת התחושה שבוטלת, התפוגגת, הוזנחת או נשמטת, תחושה שעלולה להיות קשה ביותר. אני מניחה שזו לא באמת ליאת ב', אלא, כנראה איזו דמות קשוחה או נוקשה שאת מזדהה איתה בפנים וחוברת אליה במיוחד ברגעים שכאלה. כזו שאולי נוטה לגמד חלקים רכים. טוב שאת כאן, ובהזדמנות זאת גם ד"ש לליאת ולנועם המשתתפות הותיקות והאהובות (אם אתן קוראות), איילת השחר

הי א.ה אהובה ויקרה בטח שאני קוראת,ובטח שאותך אני לא מחמיצה אף פעם ובשום מקום. תמיד אני מחייכת שאני רואה את השם שלך מופיע,ותמיד אני מצליחה להיעזר בדברים שלך,כאילו ממש כתבת אותם עבורי. ואני קצת מרגישה סוג של סגירה,הפעם עזרת לי לחזור... יפה, הולם אותך מאוד התפקיד החדש... באופו אישי אני מרגישה בהקשר של הפורום ,תקועה בתסמונת הפעם השניה.אני קוראת כאן כל יום,וגם אוהבת מאוד את האווירה,ומשום מה אני עונה כמעט לכל שאלה אבל בעל פה.משהו לא מסתדר לי ואני לא יודעת מה. אולי זה השם שלי שמופיע כאן הרבה בהקשרים אחרים,אולי הקושי להחליט אם לספר הכל מחדש (כי אין לי כח וזה גם משעמם אותי) או לזרום עם התשובות למרות שמידע עלי ממש ממש חלקי. וגם באופן קצת מפתיע ,קורים אצלי דברים לאחרונה ואין לי כל כך הרבה זמן פנוי כמו שהיה פעם.טוב זה קצת צרות של עשירים מבחינתי, אבל אולי זו הסיבה האמיתית שאני לא כותבת כאן באופן שגרתי. בכל מקרה ,רק לראות אותך כאן,וככה,כבר מבחינתי היה שווה כל השינוי. אז בשמחות ליאת הותיקה (פתאום אני מרגישה קצת זקנה :))

כמעט לא עניתי לך מהחשש "לתפוס מקום" יותר מידי... וגם- אם לא כותבים, אין סיכון לעשות טעויות או לקבל ביקורת או שדבריי לא יהיו מספיק 'ראויים'... אני לא מרגישה שזה תוקע אותי במקומות אחרים בחיים. מעניין למה קורה לי כאן. למה את מתכוונת בחלוקת תפקידים ומה אני מזכירה לך? ולמה? בקשר לחלק האחרון בהודעתך- לא הבנתי לגבי מה את כותבת. (היה נראה לי כמו כתב סתרים לפיענוח: איפה ליאת לקחה צד? ומי זאת ליאת ב'? (: ) (אני התייחסתי בשיתוף לקשיים בחיים ולא לעץ מסוים בפורום.)