מיואשת.
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר למעלה מ5 שנים, והחיים שלי בזבל. אין לי עבודה, אני בלחץ מזה שאין לי כסף, ואני לא מצליחה לחשוב על שום דבר מעבר לזה. יש לי הרבה חברות, אבל בתקשורת עם בנים אני מתקשה, ואף פעם לא התאהבתי. בכל אופן, אין לי מוטיבציה לחיות. אני יודעת שבעתיד יכול להיות לי טוב, אני אמצא עבודה, אולי גם אהבה ובטח יהיה בסדר אבל כרגע לא בא לי לעשות כלום. אני סובלת סובלת סובלת. החיים מבחינתי כרגע הם סוג של עינוי מתמשך. לרגעים אני מרגישה טוב יותר, אבל זה משתנה מרגע לרגע ואני מתחרפנת. מה אני יכולה לעשות??
שלום ליאת, יש רגעים כאלו בחיים של יאוש גדול. רגעים שבהם רואים בעיקר את מה שאין ובעיקר אולי רגעים שבהם לא רואים מה יכול להשתנות בעתיד. השאלה היא האם כשאת לא ברגעים אלו, האם את יכולה לראות גם שינויים לטובה בחייך כתוצאה מהטיפול? גם אם שינוים קטנים? חשוב לזכור זאת כדי לקבל פרופרציות. ומעבר לכך- להאמין שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה- החיים באמת מזמנים שינויים, בין אם כי עבדת על עצמך בין אם במזל- כי ככה ...הם הרי קורים ברגעים שאנחנו לא מתכננים אותם. ליאת.
אני יודעת את כל מה שכתבת, ובדרך כלל אני יודעת להגיד לעצמי את זה ולראות את הטוב, אבל כרגע זו באמת חרא של תקופה, וזה כבר כמה חודשים שאני לא רואה את האופק. והמצב רק מרגיש רע יותר ככל שעובר הזמן. לא בא לי לקום בבוקר כל יום. אני עכשיו כבר בבוקר, וככה זה כל לילה, אני לא מצליחה להרפות וללכת לישון, ולמחרת לא בא לי לקום, אני כמה כל יום ב2. הטווח הרחוק כרגע לא מנחם אותי. אני רוצה להרגיש עכשיו איזו תקווה, ואני לא מצליחה.
מנהל פורום פסיכותרפיה
