ענבל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לפעמים היא נכנסת לחלומות שלי, לפעמים אנחנו נפגשות, לפעמים אני מבקשת ממנה שתחזור לכאן. מדהים כמה זה חסר לי... זה היה חלק מחיי... הכתיבה פה לענבל...
צריך לדעת לשחרר ולהמשיך הלאה. זה חלק מבגרות וצמיחה. וגם להתחשב ברגשות של אחרים ולא לחשוב רק על עצמך! יש פה מישהי חדשה לא פחות מקצועית ואנושית, קוראים לה ליאת וגם היא בן-אדם עם רגשות. בעיניי, עצם זה שהיא ממשיכה להעלות את ההודעות שלך, כבר מעיד עליה הרבה! ועוד משהו - אם לענבל היה כ"כ אכפת מהפורום וממך, היא היתה מגיבה לא???? מצטערת אם אני נשמעת תוקפנית, אבל גם במסכנות,בתלות ובהיתקעות בעבר ובמה שהיה' יש משהו כוחני ותוקפני לא פחות..מן "כוח" של חלשים.. או כמו שכתבה יפה נעמי שמר: ולפעמים החגיגה נגמרת כיבוי אורות החצוצרה אומרת שלום לכינורות אשמורת תיכונה נושקת לשלישית - לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית. מבראשית את עולמך בבוקר תמיד לברוא: האדמה, העשב וכל המאורות ואז מן העפר, בצלם אנשים לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. לקום מחר בבוקר... גם אצלך החגיגה נגמרת ובחצות הביתה את הדרך קשה לך למצוא מתוך החשכה אנחנו מבקשים - לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
ממש לא התכוונתי לפגוע ברגשותיה של אף אחת. אין בדברים שלי ובתוכנם כדי להעיד על אופיה ומקצועיותה של ליאת. אין לי ספק שהיא כל מה שכתבת -מקצועית, לבבית ואיכותית. רציתי רק לבטא את הגעגועים שלי וכן אני מאמינה שלענבל איכפת. שיהיה לך רק טוב...
יפעת, אל תתני לתגובה שמעליי להרחיק אותך. כשקראתי את הודעתך הרגשתי אותך מגששת את דרכך שוב אלינו. זכותך להתגעגע לענבל, היית קשורה אליה (ממה שקראתי). והעובדה שאת מתייחסת אליה בגוף שלישי מעידה בעיניי על פנייה אלינו ואל ליאת, ולא אל ענבל דווקא. אני מקווה שתצליחי להרגיש בטוחה מספיק כדי להמשיך לכתוב, כשתרצי.
תודה על ההזמנה. זה בהחלט חשוב לי!
כמה מילים, מותר? אני דווקא מוצאת כיוון אחר בהודעה שלך, לא התחפרות בעבר אלא פתח לעתיד. קוראת בפעם הראשונה, אותך כותבת על ענבל ולא לענבל. אולי יש בזה התחלה של עיכול הפרידה... בכל מקרה, אשמח להכיר (:
גם אני שמחה להכיר. תודה על המחשבה. יפעת
הי יפעת, אני דווקא שמחתי לראות שאת מנסה להיות כאן בדרכך, ועוד יותר שכתבת בגוף ראשון, על ענבל- בגוף שלישי. ולא אליה- בגוף שני. זה הרבה מאוד! אני חושבת שבאמת היה משהו יוצא דופן בקשר שלכן. בנכונות שלה להבין ולראות אותך מעבר לחיצים, ובנכונות שלך להוריד את המגינים ואת הססמאות הקבועות ופשוט לדבר. סליחה אם המילה "סיסמאות" לא מתאימה לך. אין לי כוונה לפגוע. פשוט כך זה מרגיש מהמקום שאני עומדת בו. אולי מחוסר היכולת שלי להבין את הכל. הרגשתי שאת צודקת במה שכתבת פעם, שבסיטואציות דומות בפורומים אחרים היית אולי מסוננת החוצה על ידי התעלמות, התעייפות.. לא כי את מעייפת, אלא כי לפעמים מעייף לשמוע שטיפול זה רע/נצלני, וכך נכנסת לפורום, וכך היית בו תקופה ארוכה. לא יכולה להגיד שאני ואת הסתדרנו פה, או שאהבתי את מה שקרה פה כל הזמן, אבל מאוד התרגשתי ממכתב הפרידה שלכן, ואני חושבת שאני מרגישה כמוך- שזה נדיר שעל אף כל הקשיים נוצר קשר, ואף צד לא ויתר על הצד השני. מאוד מבינה את העוצמה שבה היא אולי חסרה לך- הדיבור איתה, הנוכחות שלה, האמונה שלה. לא תמיד זה היה קל, לא לך ולא לחלקנו פה. כנראה שגם לא לענבל. וליאת אחרת. אחרת מענבל. אחרת טובה :-) לא טובה יותר או טובה פחות, פשוט אחרת. וזה טוב שאת מנסה לאט לאט בקצב שלך. מקוה שתצליחי להיות בחדש בלי לחפש בו את הישן והמוכר. זה אולי בלתי נמנע לחפש את האהוב ואת מה שהורגלנו בו, אבל אני חושבת שחיפוש כזה צפוי מראש לכשלון.. לכן אני מקווה- לא כי מפריע לי שתחפשי, אלא כי קל יותר להסתגל כשמחזיקים בפנים, בזרועות פנימיות מערסלות, את מה שאהבנו ונתן כוח ואמונה ותקוה, ואת הזרועות החיצוניות פורשים לרווחה, כמה שמצליחים, למה שלא יבוא, ומקוים לטוב. אז נקוה לטוב, :-) לילך
תודה לך על שהקדשת לי מזמנך וכתבת לי מילים כל כך יפות. זה בהחלט מרגש אותי! מאז הסיסמאות עבר עלי כל כך הרבה. אני יודעת שבעיני המביט מבחוץ זה הרגיש כסיסמאות אבל כל מה שנכתב נכתב מכאב עמוק ומאכזבה גדולה. אבל כאמור לעיל, מאז עברו עלי הרבה שינויים. המטפלת הנוכחית שלי היא מקסימה וגרמה לי לשנות הרבה מאורח חיי ויש לה חלק רב בהתבגרות שלי ובפיכחון. גם לענבל במקביל אליה היתה תרומה משמעותית בכך. מה שמאוד מרגש הוא שהמטפלת שלי גדולה ממני רק בשנתיים (מאוד צעירה) אבל הביאה עמה עזרה ממשית ומשמעותית. לילך, תמיד ריגשת אותי במה שכתבת כאן ובמי שאת - רכה כל כך כלפי האחר, לא נוטרת טינה, מקבלת. תודה שאת מקבלת אותי ומזמינה אותי. אני חושבת שאת אדם מיוחד במינו שיכול לתרום לעולם כל כך הרבה. אני מאמינה שהטוב שבך יחזור אלייך במנות גדושות ותוכלי לקבל את כל מה שאת מייחלת לו. אשמח לשמור על קשר, שלך, יפעת
מרגישה שזהו דיון שמתקיים יותר ביניכן כשאני כאן בדמות שהינה יותר רקע. מכיוון שאני באמת רואה פורום כקבוצה אינטרנטית אני מרגישה שכמו בכל קבוצה- כל קול בדיון הזה מבטא משהו חשוב ולכל קול יש מקום. מניחה גם שהקולות שלכן מבטאים גם קולות נוספים של כאלו שלא כתבו אלא קוראים בלבד. יש קולות שמחזיקים את העבר עדיין. את מה שהיה, את הגעגוע, את החסר. יש כאלו יכולות להסתכל על ההווה ואולי גם על העתיד. כל אחד בדרכו. אכן איני ענבל. וכמו שנכתב פה וכמאמר השיר זה אכן לא טוב יותר לא רע יותר אלא פשוט משהו אחר. עדיין מחזיקה גם באמירתי שכולכם מוזמנים לכתוב פה, ו...זה גם נראה לי בסדר שיש אי הסכמות ביניכן או גם ביני לביניכן - כל עוד הן מבוטאות בכבוד. אני מוצאת שיש כבוד בשרשור הזה- בכל ההודעות גם אם חלקן יותר קשות. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
