מעגל הרסני

ההודעה האחרונה שכתבתי בפורום היתה לגבי מה הטיפול טרם לי ואני הנה עכשיו, אחרי ריב חורמה עם אמא שלי, בעיקר מחוברת לתחושה שהכל נשאר אותו דבר. אני לא מצליחה לצאת מהדפוסים שלי והיא לא מצליחה לצאת משלה וכל מה שנשאר זה טעם מר בפה בגלל הטראגיות שבה אנחנו נעות במעגל הזה בלי להצליח לעשות שינוי. יש כל כך הרבה מקומות בחיי בהם אני מרגישה אחרת ואיכשהו מולה באותה נקודה שמאז ומעולם היתה בלתי אפשרית בניינו שתינו נופלות ואני נשמעת לעצמי כאילו לא עבר עשור או יותר , הדרך שעשיתי היתה רק בכאילו, מן בלוף כזה. כמו תמיד היא מעירה הערה שפוגעת בי(ואומרת שזה רק מדאגה..) ואני מתוך איזה ציפייה שלי לא להרגיש לבד משתפת אותה בכעס שלי ואז הכל מתפוצץ וכל השיחה היא רק לדרוך אחת לשנייה על המקומות הכי כואבים ואחרי שהשיחה נגמרת אני נשארת עם המחשבה המטרידה הזאת של איך בכלל יכול להיות לי טוב אי פעם שהכעס הזה עוד חי ופועם בי. שהקרקע של ילדותי עוד בוערת לי מתחת לרגליים.. מייאש..

האם אפשר לעבור טיפול בלי להתעסק עם הילדות וכל החלקים הבעיתיים שם?

נתלי, השאלה שלך גרמה לי לשאול את עצמי האם הייתי מוכנה לוותר על לגעת בחלקים הקדומים האלה שכואבים מאוד עד היום. כפי שכתבה מממ יאללה ביי העבר הוא הקרקע בלעדיו אי אפשר לצמוח וכפי שאמרה ליאת ואני ממש מרגישה שחוויתי על בשרי, המקומות האלה של הילדות הם הכואבים ביותר ולכן חייבים ללכת דרכם ואיתם בדרך לריפוי. מממ יאללה ביי , אני מנסה לחשוב איך אני יכולה להתחיל את השינוי שכשנפערת המנהרה אני נשאבת אליה מייד חזרה בזמן וגם כמו תמיד עולה בי הכעס על למה אני צריכה להתחיל את השינוי, הרי היא המבוגר האחראי או לפחות אמורה להיות, היא אמורה לדאוג לי ולשמור עלי וזה כל כך עצוב לגלות שאני צריכה לשמור על עצמי במקומה. ליאת, תודה על ההזמנה ועל המילים, גם הכתיבה כאן היא לא נטולת קונפליקטים עבורי, הלוואי ויכולתי לעשות את החיבור עבר הווה עתיד הזה יותר בקלות..

אמך (כנראה) לא תשתנה בקרוב. אז קחי את הלפיד ותתחילי את בשינוי... ותראי לאן זורמים... ותתכוונני בהתאם בצעדים קטנים, חרישיים.... ניסוי וטעיה וגם ... תהיה... היא תזרום איתך. בלית ברירה. מכירה את זה אישית. מקרוב מאוד.