אהבה חד צדדית

חזרתי הרגע מטיפול. דיברתי על ההתרחשויות עם אמא שלי,על המצב הנורא בו היא נמצאת. אני עוברת דברים קשים ביותר בעקבות מה שקורה איתה, דברים עצובים וקשים לעיכול. אני משקיעה מאמצים רבים כדי לעזור לאמא שלי ואני לא מרגישה שהיא יודעת על כך או מעריכה אותי. בנוסף, יש לי בעיה בעבודה, בבית (כל מיני תיקונים לא צפויים שלא ממש מתקדמים), לפניי עוד שני מבחנים. אני מרגישה שכל מה שאני עושה או כל מה שאני נוגעת בו לא מצליח, מתפרק. אני מרגישה כך גם ביחסים ביני לבין המטפלת. אני כל כך רוצה לראות שאכפת לה ממני. בפעם הקודמת היא לא התקשרה לשאול לשלומי כשעברתי אירוע עם אמא שלי (אירוע צפוי, יש לומר). גם ביום רביעי האחרון היה צפוי אירוע קשה ומאוד רציתי שהיא תנסה לתקן את היחסים ושהפעם היא תתקשר לשאול לשלומי. היא ידעה שהיא לא תתקשר אליי אז היא ביקשה שאני אסמס לה איך אני. למה היא לא יכולה להתקשר מיזמתה, להראות אכפתיות כלפיי? מה כל-כך קשה להפגין התעניינות ולגלות אמפתיה? לפני שבועיים כתבתי פה ששלחתי לה מייל עם התחושות שלי (אחרי שלא שלחתי לה מייל כמה חודשים). ממש מאותו היום היא הפכה את עצמה לבלתי נראית במייל, שלא יהיה אפשר לראות שהיא אונליין. העלתי את כל התחושות האלה בפניה בפגישה הקודמת וגם היום. היא אמרה שהיא הפכה את עצמה לבלתי נראית מסיבות אחרות ולא בגללי, אבל התיזמון הזה, הניתוק הזה בדיוק באותו יום שבו שלחתי לה מייל, לא נראה לי מקרי. בעבר, היה בינינו נתק של כמה חודשים. בתקופה הזאת היא הפכה את עצמה לבלתי נראית במייל. ואז, כשחזרתי לטיפול, היא החזירה את עצמה למצב של נראית. כעת, לאחר המייל ששלחתי לה, היא שוב בלתי נראית. קשה לי להאמין שזה לא קשור אליי. בעקבות כל הדברים שציינתי, אני מרגישה מרוחקת ממנה. כמובן שגם החיבוק הזה שהיה בינינו, החיבוק שבו היא הרגישה שנישקתי אותה בצוואר, גרם לי לתחושה הזאת של ריחוק. העלתי את הדברים בפניה היום (למעט עניין החיבוק), וזאת לאחר תיאור האירוע שעברתי עם אמא שלי לפני כמה ימים. בכיתי הרבה בפגישה. בשבוע הבא היא נוסעת לחו"ל אז גם לא נתראה שבועיים. היום, בפעם הראשונה, לא יכולתי לחבק אותה אפילו. בסוף הפגישה היא ניגשה אליי כדי לחבק אותי, אבל לא יכולתי לחבק אותה. אני מרגישה שהיא כל-כך רחוקה ממני, שאולי החיבוק הזה זה סתם, לא מתוך אכפתיות אמיתית. עד לפני שלושה שבועות הייתי חושבת עליה הרבה, היא היתה איתי בכל מקום, חיכיתי רק לראות אותה, דמיינתי את עצמי רצה אליה, קופצת עליה ומנשקת אותה, ממש כמו ילדה קטנה. מאז העניין עם הנשיקה ועם אמא שלי (שני אירועים סמוכים), אני מרגישה מרוחקת ממנה. אני לא יודעת למה אני כל-כך אוהבת אותה. אני שונאת את עצמי על כך. למה אני נקשרת לאדם שלא ממש אוהב אותי בחזרה, לאדם שלא דואג לי באמת, מכל הלב? אני מרגישה שמטפלים הם שחקנים, הכל משחק. כל-כך רע לי. גם ככה אני במצב רגיש. אני כל הזמן בוכה. נמאס לי כבר לחיות. בלי אהבה אין תכלית בעולם הזה, ולי אין אהבה. אני אוהבת אבל לא נאהבת. אין לי כוחות יותר.

הי חיבוקית מצטרפת לדברים של ליאת. משהו מרגיש ממש לא טוב, "מתעתע" לא נכון,לא מתקן בטיפול שלך, קשה לי לחוות את זה מהצד זה מעלה בי כעס על המטפלת שלך, קצת "משחקת" ברגשות משחקת באש,משחק מסוכן,כואב ובלתי נסבל. חיבוקית, אני רוצה לשלוח לך מכאן חיבוק אם מתאים לך שיהיה לך נכון,שיהיה מותאם,חיבוק מחזק,תומך ואוהד, שבא לשקף בחוץ מה שמרגיש לי בפנים מה את אומרת,מתאים לך? אדוה

בתשובתך לחיבוקית פתחת בפניי הסבר כ"כ פשוט למה שקרה לי בטיפול! מה שכתבת על כך שבטיפול משתחזרת החוויה, אבל לא התיקון! כ"כ פשוט ומובן! למה המטפלת שלי לא יכלה פשוט להגיד את זה? הכל היה נראה אחרת ולא הייתי עוברת לשווא את כל הסבל הזה שחיבוקית ועוד הרבה מתארות בהודעותיהן. גם אני הייתי חושבת עליה ככה 24/7 עד לאיבוד עצמי ונשמתי. גם אני חשבתי שעליה "ךתקן" לי את החוויה עם אמי שהשתחזרה בטיפול ושאלתי ותהיתי וביקשתי ואם היא היתה אומרת ככה בפשטות את מה שאת כתבת, הייתי מקבלת את זה ומבינה וגם היה לי הרבה יותר קל! והיה נחסך לי הרבה סבל וכאב ואכזבה ומה לא. לגבי מה שכתבת על הבלבול בטיפול של חיבוקית, אני כמובן לא אשת מקצוע, אבל חושבת שאת מאד מאד מאד צודקת! בקטע הזה למשל אני חייבת לציין שהמטפלת שלי היתה מאד מקצועית ולא היה בינינו שום שום שום מגע והיו גבולות מאד מוגדרים וידועים ששנינו כיבדנו ולמרות זאת כל פעם כשהייתי קוראת בפורומים על כל אותן מטופלות שכותבות על המטפלות שמחבקות אותן הייתי מתמלאה בקנאה ובזעם ובשנאה עצמית: אם היא לא מחבקת אותי ואת אחרות כן מחבקים, משהו בי דפוק ואי אפשר לאהוב אותי. הייתי בטוחה שאותה מטפלת שלי מחבקת מטופלים אחרים ורק אותי לא ועכשיו אני מבינה שהיא בעצם שמרה עלי ואלה שכן מחבקות רק פוגעות במטופלות שלהן ומזיקות להן ולא שומרות עליהן ואולי בחוסר מגע יש אפילו הרבה יותר "מגע" ורגש וכיבוד אמיתי שלך ממגע פיסי-קונקרטי. אני לא יודעת אם את זוכרת את הודעותיי הקודמות ומה קרה בטיפול שלי ואיך נפסק בבת אחת ובצורה טראומתית, אבל עכשיו במבט לאחור אני יכולה לראות שזה באמת נבע מהמקום המבלבל הזה של חוסר העקביות, כפי שכתבת לחיבוקית. אם מחליטים על משהו מכבדים אותו והולכים איתו עד הסוף. ברגע שהיא לא ענתה יותר למיילים ולאס.אם.אסים שלי כמו בעבר התחיל הבלבול שלי, הזעם, הכעס, הטירוף וזה הוביל למבחן האמיתי והגדול מכולם שבו היא לא עמדה וזייפה בגדול. אבל לי זה היה חשוב לדעת ע"מ שלא אמשיך לשווא עם מישהי שכ"כ מערערת אותי ושהטיפול עצמו הפך להיות הבעיה יותר משאר הבעיות האמיתיות של חיי שבשלן הגעתי בכלל אליה לטיפול ואת לא מבינה איזה אושר זה להיות אחרי זה: חופשייה ומאושרת!!!!!!!!! ולא תלויה ואבודה ומבולבלת וכל הזמן תוהה: היא אוהבת אותי, היא לא אוהבת אותי, אוהבת, לא אוהבת, ולקחת כל אמירה או מילה קטנה שלה ולחקור אותה ולהפוך בה מאלף כיוונים. היה משבר קשה מאד - נכון, אבל זה היה שווה כל רגע. מי היה מאמין שאני בסך הכל חודש, חודש וחצי אחרי הסיום והנתק ואני חיה ונושמת ובועטת ולא חושבת עליה כמעט וגם אם כן לא בהקשרים חיוביים או מתוך פנטזיה שמתישהו ניפגש שוב.. אם הייתי יודעת שתהליך הגמילה יהיה בסופו של דבר כ"כ קצר ומחייה, הייתי עושה את מזמן, אבל אי אפשר לקצר תהליכים בחיים וטוב שזה קרה כשזה קרה. עכשיו השתחררתי מהתלות האוילית הזו בה וחזרתי לחיות את החיים האמיתיים עם כל הקשיים שלהם והמהמורות והצרות, אבל אני לא חיה 24/7 את המטפלת שבמילא מעולם לא היתה אמא שלי. לכל אחד יש את האמא שניתנה לו, שנולד לה וגם אם היא "דפוקה" אף אחד לא יכול להיות תחליף אם. בלי קשר, רוצה לספר לך שהיום בבוקר הייתי מאושרת!!!!!! הגשם, האויר הצח שחדר לריאות ושאפתי אותו ללא הפסק, החיוך שנמרח לי על הפנים אחרי כ"כ הרבה דמעות וייסורים. אני ובתי הלכנו ברחוב, נרטבות עד לשד עצמותינו, טובעות בשלוליות וצועקות משמחה ומאושר. מכוניות השפריצו עלינו ושום דבר לא הכעיס אותי! איזה יום כייפי, כן ירבו! מתה, מתה על החורף, על הגשם.שונאת קיץ וחום וג'וקים מגעילים! שלא יגיע הקיץ. מקווה שזה לא הגשם האחרון, שייפתחו שערי שמיים וירד גשם ללא הפוגה! שישקה את הפרחים והצמחים והאנשים, שימלא תא הכינרת, שהנחלים יתמלאו ויישפכו ויציפו, שיישטף כל האובך והאבק, שהכוכבים ינצנצו. שיר הלל לעולם הזה שיכול לעיתים להיות כ"כ מקסים ויפה! אני באופוריה, מקווה שלא תבוא נפילה קשה, כפי שקורה לי בד"כ (גבולית - זוכרת?). בינתיים, שיהיה לך אחלה שבוע! אני