פרידה מטיפול בטרם עת

שלום לליאת ולכל חברי הפורום, אני נמצאת בטיפול, כמעט שנה, פעמיים בשבוע. מצאתי אוזן קשובה,חשיבה מעמיקה,גישה מקצועית, ומידה של אמפתיה. אך העיקר-מצאתי אדם אמיתי במלוא מובן המילה, שלא חושש לומר את מה שחושב. מצאתי ואני עתידה לאבד את כל זה בעוד כחודש ימים. לא מרצוני. המטפלת יוצאת לחופשה של מספר חודשים, עובדה ש"הונחה על השולחן" לפני חצי שנה. אני נמצאת בתקופת חיים סוערת ולמרות שחיי מלאים בחלקים לא מבוטלים של הנאה וחום אנושי, לצד עשייה מבורכת בחיים, לקראת הסיום הצפוי ,יש תחושת התפרקות כללית וחבלה עצמית בעבודה הטיפולית .הנושא מדובר והרבה אך לתחושות הנטישה, הפספוס והתסכול חיים משל עצמם. מפגישה לפגישה נהיה קשה יותר.אשמח לקבל רעיונות , ממך ליאת, ומכל מי שרוצה להגיב , להתנהלות יעילה, בפגישות שעוד נותרו, בכדי שאוכל להרגיש שאני מסוגלת להגיע לסיום בוגר ושלם, במציאות שנוצרה לשתינו, בכדי שאוכל להרגיש שההשקעה הרבה של כל אחת מאיתנו לא היתה לשווא ובכדי שאוכל להמשיך הלאה בחיי, מבלי להתרסק נפשית.אופציה לעבור למטפל אחר לא עומדת כעת על הפרק מבחינתי, תודה

שלום ליאת, תודה על התגובה המנחמת ובעיקר המחזקת.בסייפא של דברייך נתת לי קרדיט שלא במיוחד מגיע לי. אני לא מרגישה באמת שאני נמצאת באופן רציף "בתוך הטיפול" ונוטה פעמים רבות לחשוב שאילו לא הייתי נאלצת לסיים הטיפול בגללה, כל העשייה הטיפולית היתה מתקדמת לכיוונים חיוביים יותר.מרגע שנודע לי על מועד הסיום,היה לי קשה מאד ל"הישאר" מאחר וכאב הפרידה מוכר לי, לצערי.והפעם ציפיתי לחוויה של שליטה במועד הסיום והחוויה של הכאב הקדום משתחזרת לה.זה יוצר אצלי לפעמים תחושה של הקרבה , שיכולתי לעזוב מיד כשנודע לי ולהמשיך במקום אחר, אך משהו במטפלת מגנט אותי להישאר, היושרה שלה, הכנות - כבשו אותי. אך תחושת ההקרבה הובילה לתסכול,וממנו היישר לביטויים של התנגדויות מצידי, ובכך חיבלתי לעצמי ועל הדרך גם עייפתי את המטפלת. לכן, מתוך הקרדיט שלא הגיע לי, החלטתי שבזמן שעוד נותר לי, להתנהל באופן שיצדיק אותו, והיום בפגישה אפשרתי לעצמי להשתחרר מהרגשת התסכול מהפרידה, ומהמחשבה מה יקרה ביום שאחרי, ולהשקיע את האנרגיה בניסיון להתקדם, עבור עצמי, כל עוד היא איתי, כי אני מרגישה שזכיתי לפרטרנית מצויינת. תודה ליאת על התגובה המהירה והמושקעת. אנצל הזדמנות זו כדי לומר לך שאני קוראת בעניין את תגובותייך ובטוחה שזאת לא הפעם האחרונה שאכתוב בפורום. (קוראת נוספת הגיבה לי ומאחר ואינני יודעת כיצד לתקשר עמה,אני מנצלת את המקום להודות לה על הרצון לתמוך ולעודד).