תודה שזכרת אותי :)

מוזר שזכרת (למעשה, מתחילה לתהות אם יש עוד אחת בכינוי הזה פה ואולי התכוונת אליה?) אבל מעריכה את זה מאוד. אז שלומי טוב, תודה :) בעבודה טוב, בלימודים טוב, בחברים טוב, באין-זוגיות טוב... הבעיה היא שכשבחוץ טוב הדברים הפנימיים העמוקים, שבדרך כלל אי אפשר לשמוע כי החוץ עושה יותר מדי רעש, מתחילים להרים ראש. אז עכשיו אני מוטרדת מאוד (שוב) מאחד הנושאים האלה שאני מתעקשת לא לדבר עליהם כי הם מביכים מדי, מגעילים מדי. ואני יודעת שאמרתי שהיא בטח תבין ותקשיב, אבל מה אם היא גם תיגעל? אני לא יודעת אם אני מסוגלת להעלות את כל הנושא הזה של האכילה, של הגוף, של הקיום הפיזי שלי. מוטרדת בעיקר כי דיברתי עם חברה שלי, שחשבתי שהיא "כמוני", וסיפרתי לה חלק מהדברים, והיא די הזדעזעה ואמרה שאני חייבת לדבר איתה על זה... אני כזאת נוראית? זהו. מקווה שבאמת רצית לשמוע מה שלומי, שבת שלום ופורים שמח סיון