את חמודה :-)

הי ליאת, הפתעת :-) נורא יפה מצידך שחשבת לשאול על כל השמות שלא הופיעו כאן תקופה.. נחמד שמשהו מחלקי השיח נשאר איתך/אצלך (תודה על תשומת הלב!). שלומי בסדר דווקא ;-) פה ושם ניסיתי למצוא דברים לומר כאן, אבל לא מצאתי. הרגשתי שזה קצת בכוח כדי להיות כאן בכל זאת, ובמקביל- גיליתי שאני קצת פחות זקוקה למסגרת שכאן. שזה כבר קצת פחות נחוץ לי, גם אם זה הרגל ישן ונעים- לכתוב ולקרוא כאן. הרגשתי גם שהדיונים לאחרונה קצת פחות מדברים אליי, או קצת פחות קשורים ללבטים שיש לי בזמן האחרון, אז לא הרגשתי צורך להצטרף לשיחה. לכן הייתי פה פחות.. (לא כי נעשה פה לא טוב או נעים, חלילה :-) אצלי בסדר... הרבה דברים משתנים ומתפתחים. דברים שאני זוכרת שאמרתי רק לפני כמה חודשים, או אולי שנה, לגבי עצמי (ש"לעולם לא אהיה...", או ש"אני לא מספיק...", או ש"הייתי רוצה להיות.."), אז פתאום, ממש בלי להרגיש או להבין איך זה קרה אני שם. אני הם. עדיין מאוד בחיתוליי, ויש כמובן נסיגות ואותם לבטים ישנים ופחדים, אבל יש גם הרבה שחרור וצורך בחופש והתרחבות.. וזה ללא ספק גם בזכות הקשר שלי איתה, עם א'. ברור לי שהיו ניצנים של זה גם לפניה, והרצון היה שם גם קודם, אבל התעוזה או היכולת לראות את עצמי גם באור לא מוכר, זה לא היה כל כך לפניה. היא קצת דמות לחיקוי בשבילי.. בכל מיני אספקטים. כמו מראה מחמיאה, שגם נותנת צ'פחה על הכתף ואומרת "כל הכבוד" וגם נותנת סטירה קלה ואומרת "תרצי עוד!", או "לא מספיק!" (אבל בלי נזיפה). אבל את יודעת.. אם אנחנו כבר מדברות, חשבתי לשאול אותך... לפעמים אני מתקשה מאוד להבין למה הטיפול הקודם שלי, הטיפול הראשון, עם מטפלת שלא הבינה אותי כמו א' ולא הרגשתי אהובה אצלה כמו שאני מרגישה היום, והיו הרבה הרבה כשלים אמפתיים והיה לי הרבה יותר קשה להתחבר אל ד' (כך נקרא לה), למה הטיפול הקודם היה משמעותי? למה הוא היה משמעותי לא פחות מזה.. איך זה שדווקא טיפול עתיר מאבקים וכאבים מידיה ואי- הבנות שלא תוקנו מעולם, ותסכולים וכאבים, באמת כאבים, וקשר שעורר בי חרדה גדולה וצורך חזק באהבה שלא סופקה כל כך, למה דווקא טיפול כזה מרגיש לי לפעמים משמעותי יותר מטיפול שבו אני מובנת באופן הכי מדויק שיש כבר משיחת הטלפון הראשונה. אפילו לפני שהתראנו. שאני מרגישה בו עטופה ואהובה ומובנת ומוכלת, שאני מקבלת ממנה אותה- באופן הכי קרוב ואישי ואמיתי, וגם באופן הכי מטפל שיש.. הכל מושלם אצל א', ורחוק מזה אצל ד' הקודמת, ובכל זאת.. קשה לי בפנים להרפות מד' (הגם שלא הייתי רוצה להיות מטופלת שלה שוב ואני מרגישה שנשארתי בו יותר ממה שהגיע לי..). למה זה כך..? לא בטוחה אם התחושה הזו נשמעת לך מוכרת, אבל אשמח להגיגייך, אם תסכימי.. יצאה לי הודעה ארוכה.. (מתחרטת שהזמנת לפטפט? :-) "בחמימות...", הייתה מישהי פה פעם כותבת, פורים מבדח ונעים שיהיה! (מבדח זו מילה מצחיקה :-).. מבדחת..) לילך