תשובות (גם ללילך)

אז ככה, לא נראה לי שהמצב כל כך טוב כפי שתיארת אותו. אוקיי, התקבלתי, אבל כרגע המצב רע ולא יודעת איך יהיה שם. חבל לי שלא אוכל לפרט יותר, כי אני הרגשתי ממש רע שנחשפתי כאן. בנסיבות הקיימות, לא רוצה שיידעו עלי דברים. כי יש אנשים שקוראים פה, שאני לא ממש חושבת שהם בעדי. כך שכל חשיפה מצדי, תביא לניצול ציני בהמשך, או סתם שמחה לאיד (מצטערת, אני בעלת ניסיון). מפחדת שאם אקח את ההצעה לנסוע, יהיה לי לא טוב שם, ובסוף לא יהיה לי כלום - לא עבודה ולא כל מה שקשור בזה. המטפלת שלי חולה ואני לא רוצה להציק לה כבר עם אותן טרוניות כל הזמן. כי היא מכירה את המצב היטב. חבל שלילך לא יכולה לכתוב לי יותר. הייתי רוצה לשמוע ממנה מה היא חושבת, כי כפי שהיא כתבה, אני מרגישה קרובה אליה. למען האמת, מאסתי בחיי ובכך שדבר לא משתנה לטובה. ההסתגרות שלי הולכת ומחריפה. אני מרגישה שאין לי מה להציע.

הי יפעת, לצערי, קשה גם לי להשיב על מה כדאי לעשות. אני יכולה לספר לך על הדילמות שעמדו בפניי, אבל אני לא בטוחה שזה יעזור לך לקבל החלטה ביחס לדילמות שעומדות בפנייך. חשובה גם השאלה מה מטרת הנסיעה.. אני חשבתי להגר מכאן, מהארץ, ואז אופציה של לימודים יכלה להוות מסגרת תומכת בשבילי, במידת מה, בשלבי ההתאקלמות, וגם דרך לרכוש מקצוע במדינה החדשה. אולי נסי לחשוב איפה היית רוצה להיות בעוד 5 שנים. גם מבחינת תעסוקה וקריירה וכל זה, אבל אולי בעיקר- מי היית רוצה להיות? ואז לחשוב איזה מהמקומות יכול לזמן התנסויות שיקדמו אותך יותר לכיוון. לפעמים נורא מלחיץ לחשוב על קו הסיום.. פחות מאיים לחשוב על כל האמצע- הדרך- והיא לא פחות חשובה וללא ספק יותר מעניינת. אני מבינה את הדילמה- לעזוב בגיל 21 זה לעזוב להרפתקה, זה לא תמיד נחווה כהחלטה שיש בה כובד או משמעות, זו הרפתקה, התנסות, לא החיים עצמם. בגילאי 30 ומשהו, זה כבר קשה יותר. אלה כבר ממש החיים שלך, בתפיסה. אני מבינה את המתח סביב זה.. הלוואי והייתה לי דרך פשוטה להתיר אותו. באמת שאי אפשר לנבא מראש מה יקרה איפה. אולי תסעי ותפגשי כבר בחודש הראשון את בן הזוג העתידי, אולי זה יקרה בעוד חודש כאן. אולי בן זוג זה בכלל לא משהו שמעסיק כרגע. אולי חשובה לך יותר סביבה חברתית תומכת. האם תקופת ההתאקלמות הצפויה היא משהו שתוכלי לעמוד בו? האם מגמגת ההסתגרות תתמתן קצת במקום חדש, או תוחרף? יש עוד כל מיני אפשרויות.. אולי יעזור to keep in mind שלא חשוב מה- שום דבר הוא לא גורלי. אפשר להישאר ולהחליט בשלב מאוחר יותר, כשתתחזקי, לנסוע, ואפשר גם לנסוע, לא להרגיש שם טוב, ולחזור. שום דבר באמת גרוע לא יקרה. כשיש הרבה אפשרויות זה יכול נורא לבלבל.. נסי לחשוב מה יעשה לך טוב. זה הדבר היחיד שנשמע לי חשוב. לילך

תודה רבה על המענה. אני בהחלט אובדת עצות כעת ומבולבלת. המצב שלי כרגע הוא של תקיעות וקיפאון. בנוסף לכל, הבדידות היא קשה. חשבתי שלעבור עם בן זוג היה הרבה יותר קל מאשר לבד. עם הפגיעות והרגישות שלי אני לא יודעת כיצד אשרוד את תקופת ההתאקלמות והיא בהחלט צפויה להיות קשה. מצד שני, אני יודעת שאני חייבת לרענן את חיי, חייבת שינוי מהותי. קשה לי להחליט. ועוד יותר קשה עלי העצב העמוק הזה.