תקיעות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום לך יש לי שאלה אשמח אם תעזרי אני בטיפול כבר 4 שנים. בהתחלה היה לי קשה עם הטיפול, להבין משעותו, מה תורי שם מה מותר ומה לא. והמטפלת הייתה מאוד לידי עזרה בכל דרך אפשרית, התקשרה מעבר לשעות, נתנה שעות נוספות, הייתה קרובה מאוד. פתאום היא לקחה עבודה חדשה, (קודם היה לה רק המרפאה), התחילה ללמוד וללמד באוניברסיטה... ולא נשאר לה זמן במרפאה חוץ מיום וחצי בשבוע- ימים רצופים. אני מרגישה חנוקה עם זה, אין לי את המרחב, השעות, היא, שהייתי רגילה. ואם אני נותנת ביקורת או מתללוננת היא אומרת לי שזה מה שיש, אין לה אפשרות לימים אחרים... היא הפכה למאוד לחוצה ומלחיצה... ואני לא רוצה עכשיו אחרי 4 שנים להתחיל הכל מחדש וכבר לא טוב לי שם במובן מסוים. אשמח אם תתני לי עיצה מה לעשות.
שלום ש.ל תראי, בהחלט יתכן השתנה משהו בחייה של המטפלת שקשור לעומס עבודתה שאולי גם משפיע על היותה "לחוצה ומלחיצה" יותר- כפי שכתבת. אהבתי את האופן שבו ניסחת את הדברים משום שברורה לך הסיבה למה שקורה (מה שמראה שאת רואה את הצד השני) ולא לקחת זאת למקום שזה קשור בך. ממקום כזה נראה לי דווקא יותר פשוט לדבר על זה, כפי שזה. אולי אם תדברי על התחושות שלך בלי תובענות אלא ממקום שפשוט מתעצב על המצב - יהיה יותר פשוט להבין. בכל זאת חבל לוותר על קשר טיפולי שהיה טוב ומיטיב 4 שנים. אולי יש מקום להתחיל לקבל שהמצב השתנה והיא יכולה לתת אך פחות ובגבולות זמן שונים. לא קל. ליאת.
הי ליאת, בהקשר להודעה הנוכחית, וכמובן לעצמי...רציתי לשאול למה לדעתך למטפלים, או בעיקר למטפלות, כל כך קשה להכיל תובענות, גם כשהן יודעות שזה עולה כחלק מהטיפול? בתחושתי זהו "רגש"" לא מדובר- לומדים היטב להכיל תוקפנות וקירבה, אבל מה עם תובענות?? תודה ושבת שלום, דורותי
מנהל פורום פסיכותרפיה
