ריגרסיה לא מוכלת

היי ליאת, קראתי את הלינקק שפרסמת בתגובה לשאלה על הריגרסיה, ומתוך כך יצא לי להבין שכנראה כל התחושות הקשות שאני חווה הן סוג של ריגרסיה שאני לא מרשה לעצמי לחוות כי אני לגמרי לא בטוחה שהמטפלת שלי מסוגלת להכיל אותה. אני מתמודדת עם רגשות נורא קשים ודחפים חזקים לשמוע את קולה של המטפלת [אבל אני לא עושה שום דבר בנידון]. אני נורא סובלת מהמצב הזה, מה אפשר לעשות אם נכנסתי למצב רגרסיבי כזה שאין לו מענה? יש דרכים להתמודד עם זה בכוחות עצמי? כרגע אני לא רואה את עצמי משתפת בעוצמת התחושות את המטפלת, לכן אני פונה לפה. אודה לעזרה, תודה, עמית.

אני לא חושבת ששיתוף הוא התנהגות רגרסיבית, אלא כל מה שעובר עליי, וכמו שכתבתי קשה לי מאוד לשתף בעוצמות האלה את המטפלת כי אני לא בטוחה שהיא תוכל לעמוד בהן. וגם קשה לי נורא להודות בחולשתי [הגדולה]. אני גם לא רוצה להעיק עם הצרכים האינסופיים שלי. זה לא מתאים עכשיו. נורא קשה לי.