צפירת ארגעה

אחרי יומיים של בכי - נרגעתי. נגמרו לי הדמעות. לא יודעת להגיד אם זה דמעות של אבל או כעס (עליו, היו המון דברים לא טובים לאחרונה) יכול להיות של התנגדות (שלי, לגדול) הציעו לי לנסות כל מיני דברים כדי להירגע (גם שיחות "סטוץ" עם מטפל/ת אחר אמרו לי לעשות.ניסו לשכנע שיהיה אפילו נחמד לנסות משהו אחר בהיעדרו -אולי אפילו אני יאהב את זה בטעות. סירבתי בכל תוקף). ובסוף נרגעתי לבד.איכשהו. בהדרגה. עד אז מנסה להעביר את הזמן בנעימים. ליאת? את פה?