היי

מקווה שזה בסדר שאני כותבת שוב. רציתי להגיד שנכון שאי אפשר להגיע לרמות חשיפה גבוהות בלי לדבר על הדברים שנמנעים לדבר עליהם, אבל אחרי שקראתי את ההודעה שלי כמה פעמים פתאום הבנתי ששני החלקים של ההודעה מאוד מחוברים. את מבינה, אין לי בעיה (טוב, זאת אולי קצת היסחפות) לדבר על דברים "רעים". גם על האכילה דיברתי כבר מזמן. זה עולה ונעלם ושוב עולה ושוב חוזר וכך הלאה, כל פעם עוד קצת. גם על דברים אחרים, כאלה שהחזקתי מהם סוד איום ונורא כבר דיברתי. היא מכירה את כל החלקים האלה. אבל את יודעת על מה לא דיברתי מעולם? אפילו לא עם עצמי? על הרגשות שלי כלפי המטפלת. ביניהם גם הגעגוע המפתיע הזה מלפני כמה ימים. למדתי להביע כשאני כועסת עליה או פגועה ממנה, אבל איכשהו החלק הזה נשכח. אז אזרתי אומץ ואמרתי לה שהתגעגעתי. זה היה נורא מרגש. נראה לי שגם בשבילה. וזה קירב בינינו, ועשה את הכול לרך יותר כזה... :) זאת פשוט הייתה אחת מהפגישות היותר משמעותיות שהיו. אז תודה, שגם לך היה חלק בזה :)

היי סיון, מאוד התחברתי למה שכתבת, גם למטה וגם כאן. התחברתי בעיקר למילים שבחרת שם- געגוע עד התפקעות. התפקעות זו מילה מצוינת! הצטערתי קצת כשחשבתי שתשאירי את המילים שלך מאחורי הקלעים ואני שמחה שבכל זאת כתבת היום. אולי שלא כמוך, את תחושות הגעגוע והכמיהה אני מכירה היטב. אני אמנם מסתדרת לגמרי בסדר כשהיא איננה, לא משתגעת מזה יותר מדיי, אבל כשהיא ישנה (האמת, בין הפגישות יותר מאשר בפגישות עצמן), אני מרגישה צורך מאוד חזק בה, געגוע, כמיהה, התפקעות של רגש.. כל אלה מוכרים לי מאוד. הבעת הרגשות הרכים מאוד שגורה בינינו. גם היא מאוד טובה בזה.. מה שאני פחות טובה בו זה לומר כשאני כועסת קצת או כשלא טוב לי.. וכמוך, היום הלכתי קצת לקוטב הפחות מוכר.. דיברתי על כעס או אכזבה, גם איתה וגם עם אחרים- על נתק פתאומי בתוכי שהופך את העולם ואת האחר, גם אם היה קרוב לפני רגע, לזר ולא מוכר. וגם אצלי זה הרגיש כמו דיבור נורא חשוב.. היא אמרה שלמרות שבאינסטינקט היא מאוד רוצה להרגיע ולקרב, היא חושבת שחשוב לכבד את הקוטב השני. שאין לו מספיק מקום בדיבור בינינו. היא אמרה שהקוטב המרדן/מתנגד/זועף/מרוחק הוא הצד השני של אותו מטבע.. של החמים/מבקש קירבה/עורג/זקוק. שהם לא באמת שני קטבים. אני כותבת את זה כי אולי גם לך זה יתאים.. אולי עד עכשיו לא היית על "הקוטב" "ההוא"- הפגוע והנוזף/כועס/מוכיח.. אולי פשוט ביטאת רגשות מבקשי-קירבה באופן הזה. אולי גם אצלך זה לא קוטב כל כך צפוני ורחוק.. כיף לך שהיה רך היום, בקוטב הדרומי.. :-) לילה טוב, לילך

תודה על התגובה :) יש משהו במה שאת אומרת. לא שאני מסתובבת כל היום בטיפול זועפת, אבל כשקורה ואני נפגעת ומפגינה את זה זאת באמת דרך להשיג מחדש את הקרבה שנפגעה יחד איתי. הרבה פעמים בנות פה כותבות כמה הן רוצות את החיבוק מהמטפלת, ונורא לא התחברתי לזה. פעם אחת היא נגעה לי בהיסח הדעת בכתף ומיד התקשחתי כולי :) אבל היום, כשאני חושבת על הפגישה האחרונה, הרכה, אני מרגישה שהיה שם חיבוק. לא פיזי, כמובן. אבל בתחושה. כמובן שמרגע שהשער לקוטב הזה נפתח נהיה קשה יותר להרגיש ככה, להתגעגע, לחשוב בחיבה וכל הרגשות הצמריריים האלה. אבל אני חושבת שזה שווה את זה. חשוב לי להבהיר, גם בקשר להודעה הזאת וגם בקשר להודעה של ליאת למעלה שאמרתי שאשאיר את המילים מאחורי הקלעים לא מתוך איום, אלא פשוט מתוך תסכול שלי שמשהו אצלי לא עובר כמו שצריך. ועכשיו ההודעה שלך מראה לי שזה לא בדיוק המצב. וזה נחמד במיוחד כי ההודעות שלך תמיד מרגשות אותי ונוגעות. יום טוב וסופ"ש נעים סיון