מגמת ההעלבות

רק לבקש סליחה, ואני יודעת שכוונותייך טובות ואת ממש משקיעה בתשובות...אבל תמיד אני כותבת באותו שם(יש עוד בנות שכותבות בשם מיכל ואולי זה מבלבל), ומרגישה שאת חושבת שאני מנותקת כזאת וזה ממש לא נכון...הסתכלתי שוב בכל ההודעות שלי..הן מדברות על אותו דבר..תלות בטיפול, סמביוזה וחפץ מהמטפלת כשעזבה וגם הרגשת רואה ואינה נראית שכתבתי בפורים ושנה לטיפול + יום הולדת.....לדעתי פחות או יותר אותם נושאים...אז חבל שבאמת נעלבתי אולי סתם שטות להעלב סתם כך...אבל סליחה אם פגעתי..מרגישה שנפגעת ואני מתנצלת מכל הלב!!!

בוקר טוב, לא הספקתי לקרוא את ההודעות המדוברות, אבל תופעת ההעילבות מוכרת לי היטב, ואני רק רוצה לומר שזה בסך הכל אומר שהפכת ליותר משמעותית...דבר ששמתי לב אליו בשבועיים האחרונים בלי שום קשר. אבל אני חושבת שזה מאוד נכון מצידך כן להתייחס באופן אישי וגם לשים גבול כללי ליכולת ולמוכנות הספיגה שלך. אני חושבת על האופציה השנייה של התעלמות או של תוקפנות חוזרת (אופציות שהיו כאן בעבר), והן ממש לא יותר טובות. ועוד משהו- אני חושבת שרוב הבנות כאן עסוקות באותם נושאים פחות או יותר בטיפול שלהן, הקושי עם התלות וההיזקקות ובעיקר הקושי בהכרה בנפרדות עם המטפל\ת. אז זה רק טבעי שזה יעלה גם בפורום, מולך... דורותי נ.ב ותהיי עדינה- אני מלכת הנעלבות!

הי ליאת וכולן, קראתי בכלליות את העץ הזה ואחרים. נורא בא לי לקשור לנושאים שדוברו בשרשורים נוספים. העליתי במחשבותיי ראשי פרקים קטנים לבינתיים. מתקשרים לי זה בזה - הציטוט של ויניקוט בנוגע לאומניפוטנטיות והרסנות הנוגעים לטיפול האישי. הדברים המפורטים והיפים שכתבת, ליאת, בעץ שפתחה יובל ובהקשר למה שלימדוני השיחות די בראשיתן. לדוגמא - לשמור ולטפח על עצמך כדי להצליח להמשיך לטפל טוב מספיק; תשובתך, ליאת, כנקודה למחשבה - על הגבולות כהכלה; ניסיון השימוש בפורום/המרחבים הוירטואליים לעתים באופן משתולל ומתפרע כפח להשלכות בלתי מוגדר או שק הקאה אינסופי (ואז הוא, כנראה, אינו באמת מיכל, או חוץ); המושג -עלבון- המובא בשרשור. לא במקרה, כך נראה לי, הושם במרכאות; על המלכודות (או שמא שדות מוקשים צפופים) שאנו לעתים טומנים לעצמנו ו/או לזולת כדי ליפול במקום של ה'עלבון' ולהתבחש בו; המושג "דו שיח" כמקום שיש בו שניים. שימת הגבול, המתפרשת, בבלבול, ככעס של הזולת או רגש אחר; הבהרת ההבדל המשמעותי בין פורום לטיפול; אולי גם בין שיחה קבוצתית לבין טיפול אישי; אינטימיות, אמון; מעורבות רגשית עוצמתית מידי, למשל, בענייני הפורום; הזדהות יתר, מינונים אינדיבידואליים, ויסות; תחושת הבושה, במובן החיובי הבונה והשומר, לאו דווקא זו המעכבת של ההסתתרות או הבריחה המוחלטת; התבוננות במראה. זו של פעם. זו של היום - על החלקים היפים יותר, הנסבלים פחות. ובעיני מי הם כאלה או כאלה ומתי והיכן. וגם - קריאת דברי מנהלי פורום (למשל) הכתובים מוגדר, מגובש, אמיץ, גלוי לב ואחראי משרים בי, בסופו של דבר, בטחון ומרגיעים, מחברים ולא מפוררים, אפילו אם הם מכאיבים בהיותם מדגישי נפרדו?ת, למשל. על כך הערכתי. וגם על שיעורי הבית. לא מובן מאליו כלל. לבוא. ללכת. לחזור. להתראות, (א.ה.)