מנסה לשתף
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת, אני כל כך מתוסכלת, הבעיה שלי שאני לא מסתדרת חברתית בכל מסגרת שאני נקלעת אליה, ממסגרת של לימודים, עבודה, מפגשים חברתיים,יחסי שכנות ובעצם מה לא!! אני יודעת שאני משדרת תגובות של אחת שיודעת מראש שלה "אין כניסה"למסגרת ההיא או למסגרת ההיא,גם טיפולים ניסיתי ברצף ובהפסקות, בתחילת הטיפולים כשהסברתי את מה שמעיק עלי, ושלשמו הגעתי לטיפול, הרגשתי שבכך אני ממצה את כל העניין ואין לי יותר מה לחפש שם, כמה אני יכולה לטחון ולטעון שאני מרגישה לא רצויה ולא מקובלת. משהו שהרגיש לי שכל החיטוטים והדבורים זה משהו שלא יכול לקדם במאומה, וכל דפוסי ההתנהגות שלי (ותגובות נגד של אחרים )חוזרים על עצמם כמו מנטרה. בעצם אין לי שאלה, כי מה כבר אני יכולה לשאול, חוץ מלהביע את תסכולי ההולכים וגוברים. אני מקווה שפה לפחות יש לי כניסה, ואולי גם מילים מנחמות קצת בשבילי. ואגב ליאת, האם אפשר יהיה לשתף כאן גם אם אני לא במסגרת טיפולית כרגע.
ניסית טיפול קוגניטיבי התנהגותי? יכול לסייע במקום שהדינאמי נתקע- לעבור מדיבורים- למעשים. (למידה של כישורים חברתיים, ניסויים והתבוננות, אם קיימת חרדה חברתית- חשיפות לסיטואציות חברתיות וכו')
היי, כן הייתי בסוג כזה של טיפול. עשרה מפגשים(על פי החלטת המטפל) ולצערי השינויים היו ממני והלאה, זה היה מזמן, היום בדיעבד אני יודעת שתופעה הנמשכת שנים - כמעט טבע שני,לא נמחית בקלות כל כך ובטח לא בעשרה מפגשים - אם בכלל. בכל אופן מודה לך על ההתענינות . אסתי.
שלום אסתי, תסתכלי לרגע על מה שכתבת לי. שבתחילת הטיפול כבר ידעת אחרי הפגישה הראשונה "שהעניין מוצה" וגם פה את כותבת אבל...את גם מציינת שבעצם אין לך שאלה. זהו בדיוק הדפוס שמלווה אותך, שבו מראש אין סיכוי לעזור לך הווה אומר, כפי שכתבת- "אין כניסה". העבודה העיקרית בשלב בו את נמצאת היא לעבוד על האמונה בהגעה לטיפול ועל האפשרות שהוא כן יכול לעזור לך. משם מתחילה הדרך. לחמוטל, ישנה גישה מוטעית לגבי הטיפול הפסיכודינאמי שהוא "דיבורים" וטיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא "מעשים". זה פשוט לא נכון. גם בטיפול פסיכודינאמי המטרה הא לא רק לדבר אלא גם לעשות ולהגיע לתוצאות וגם בטיפול קוגנטיבי התנהגותי ישנו דיבור על העשייה. לעיתים גם משלבים בין הגישות. אפילו רצוי. ליאת.