טיפול

שלום. רציתי להתייעץ עם מישהו מחוץ לטיפול, כלומר לראות את זה בעין אחרת. אני בטיפול הרבה זמן. בהתחלה היה קשה לי הקטע של לדבר לשתף, והמטפלת "עבדה" המון מולי בכדי שאלמד לשתף אותה ובכדי שתוכל להגיע אלי. הייתה גם מתקשרת לבדוק מה שלומי, מתעניינת... עכשיו כשאני התחלתי קצת לשתף יותר, להרגיש יותר בטוחה בחדר, היא כנראה התחיל להימאס לה וכנראה גם לי. פתאום אנחנו רבות על כל דבר, אם אני שותקת, או מאחרת, אם אני מבטלת... וזה הגיע כמה פעמים עד כדי צעקות או איומים בסיום הטיפול. אבל תמיד פתרנו את זה- היא לרוב- שזה משבר ואנחנו נעבור אותו. אני המשכתי כרגע ללכת, אבל בתוך תוכי אני לא בטוחה מההחלטה שלי, כי אני עדיין מרגישה פגועה, מרגישה שכבר נמאס לה ממני, כל הזמן חושבת ובודקת אם מה שאעשה יגרום לה לצעוק או למשבר נוסף. אני רוצה להמשיך כי באמת עכשיו התחלתי להרגיש יותר נוח, אבל מצד שני מרגישה שהיא כבר מנסה להביא אותי לסיום (דבירתי איתה על זה אבל היא טענה שזה לא נכון, אם היא רצתה לסיים היא הייתה אומרת זאת במפורש). אני מבולבלת ומפחדת שכל החלטה שאקח תהיה לא נכונה. אני זקוקה לטיפול, אבל אני מתעייפת מהפגישות, בגלל המתח שאני נמצאת בו בתוך הפגישה עצמה מהפחד לא לעצבן אותה. מה דעתך בעניין. אשמח אם תפרטי ולא רק תחזירי אותה לדבר איתה. אני באמת צריכה דעה של מישהו מהצד. תודה לך

תודה אבל היא כן אמרה שהיא רוצה והציעה אבל היא חזרה בה, כבר פעמיים אחרי הצעקות. כי היא יודעת עד כמה אני צריכה את הטיפול. אני יודעת שקשה לשבת מול אדם שותק לפעמים, אבל איך אתן לה להבין שאני מוציאה המילים מתוך תוכי..אני רוצה שהיא תבין גם את הקושי שלי בשיתוף ושאני עושה מאמצים נוראיים