טיפול

1) אני מוצאת את עצמי לאחרונה כל כך חושבת על הטיפול. זה גוזל ממני שעות רבות במשך היום, אבל כשאני מגיעה לחדר, הכל עף, לא מצליחה לחבר או לסדר את הרעיונות. אני יושבת וכל הזמן חושבת מתי אני אצא. וכשאני יוצאת אני רוצה לחזור, מיד מרגישה את הגעגוע. 2) כמו כן, הרבה פעמים כשהיא מדברת אני לא מקשיבה כאילו, אני מרוכזת בעצמי. במחשבות שאמרתי למעלה. 3) או שאני לפעמים עושה כאילו בוכה כאילו מפוחדת רק בכדי שתחזיק לי את היד או שתחבק אותי. זה כל כך מרגיע אותי, זה נותן לי הרגשה שהיא "באמת" איתי ולא רק מישהי שכל הזמן מדברת ומדברת. אני צריכה "להרגיש" אותה לפעמים בכדי לדעת שהיא איתי, ואני מתביישת לעשות כן. עשיתי זאת פעם אחת - לבקש- והיא נענתה לזה היה ממש טוב והיא הייתה שמחה שאני יכולתי להביע את זה מילולית.

אבל אנ לאח דשה בטיפול, אנ ישם כבר 4 נשים ואני רוצה "להרגיש" אותה, להרגיש שהיא מבינה אותי, ושהיא לא רק אחד שמבקר אותי. אני כל הזמן מרגישה שאני הולכת למחלמה, עך עצמי ואיתה בכדי "לשכנע" אותה שאני שונה ממה שהיא חושבת עלי...