"אין לי כסף אין לי"
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
החלטתי בכל זאת קצת לשתף. אני מרגישה חר.. המצב הכספי שלי בקנטים. מרגישה כרגע מן תקיעות- תקיעות- תקיעות כזאת נוראית וחוסר אונים. ילדה גדולה כבר ועדיין תלויה בהורים. כל כך הרבה הוצאות ומעט מידי הכנסות ואפילו לטיפול אין לי כסף. מה גם שאני מרגישה שאני צריכה טיפול בעניין הכסף, כי גם המעט שיש לי חומק בין הידיים. סוג של נחמה לרגע. המקצוע הזה מפרך. כל כך הרבה השקעה ולאורך כל כך הרבה זמן, וכרגע, אני עסוקה בהשקעה הכספית. (כמעט כתבתי הריגשית- כי בזה אני באמת עסוקה בשגרת העבודה) מרגישה מן אבסורד כזה, איך מי שאין לה, (ולא רק כסף) מטפלת במחסור של אחרים. השבוע אמרתי לעצמי: תשמעי, את ענייה. אין לזה שם אחר. וזה באמת מרגיש נורא. עד מתי? גם הדיסונאנס שבין איך אנשים רואים אותך לבין האופן בו את (אני (: ) מתבוננת על עצמי... יש תקווה באופק?? (קשה לי לראות אחת כזו כעת, כפי שאת קוראת...)
היי חמוטל, מבינה בין השורות ואומרת לך- זה זמני. אכן הדרך ארוכה, הלימודים, ההתנסות אבל בסוף לא תהיי ענייה והרבה אופציות יהיו פתוחות בפנייך. לגבי חווית "האין" והטיפול באחרים, קודם כל- חשוב מאד דווקא בתחום זה לתת לעצמך "יש". ממש לעבוד על זה. גם בקטנה. וגם...זה משהו הדדי - המגע עם האחר הוא ממלא, לא רק מחסיר. יהיה טוב. :) ליאת.
היטבת לקרוא בין השורות.
מנהל פורום פסיכותרפיה
