איך ומה

הי ליאת, אני אסתכן ואשאל בזהירות.. איך לומדים להינגע נכון..? אני חושבת שמראש אני קצת רגישה, אולי, וקשה לי לשאת קירבה גדולה מדיי לאנשים. פיזית, אני צריכה להחזיק משהו עם עצמי כשמישהו אחר מתקרב קרוב מדיי אליי, נוגע או פשוט נושף בעורפי ("נדבק" מה שנקרא).. אני זוכרת את עצמי כילדה, ערה להבל הפה החזק של 'הגדולים', לשמנוניות המרתיעה של העור שלהם.. (מאוד קשה לי עם זה שעכשיו אני הגדולים.. לפעמים נרתעת מעצמי). כשמישהו קרוב מדיי זה מעורר בי עצבנות כזו, כמעט בלתי נסבלת. אני עוצמת עיניים ומגלגלת אותן בתוכי, מחכה שזה יעבור. עושה כאילו זה לא נוגע לי, אבל ערה למגע לגמרי. לא נגעלת, אבל עצבנית נורא.. עם בני זוג אני בשלב הראשון נורא רוצה לרצות.. להיות נחמדה..אבל אז אני גולשת רחוק מעבר לקוים שלי. ואז זה כואב ונורא. אני חוזרת לא להבין כלום.. לא להבין איך זה הגיוני לתת לזר לגעת בי.. רק לכתוב את זה והגועל משתלט עליי.. איך מיישבים דחפים בריאים למגע פלוס עם גועל ודחייה..? איך אפשר להיות גם וגם..? עצב עצום ויאוש משתלטים עליי כששני אלה מתנגשים- הדחף והדחייה, הרצון להתערטל והגאווה.. זה קצת כמו הרצון להתלבש יפה יותר (שהתעורר בי באחרונה), שלא מסתדר עם היכולת הנמוכה שלי להסתכל על עצמי במראה.. מה עושים עם ההתנגשויות האלה בכל מה שקשור לגוף? מה קורה בטיפול טוב שמצליח לאפשר להיות פחות במצוקה גם כשאני מעורטלת? קצת חלמתי..הכל נקשר להכל.. אני אעצור קטן כדי לשמר על זה מסודר וממוקד יחסית. מקוה שזה בסדר ושאת בטוב, לילך

התבלבלו לי המילים בסוף :-) "קצת חלמתי (בהקיץ).." התכוונתי.. ו"אני אעצור כאן", (לא "קטן" :-) (מאיפה זה בא? ;-) לילה טוב (ותודה על ההעלאה המוקדמת..) ל.

הי ליאת, לא תאמיני, אבל חלמתי שהעלית את ההודעה הקצרה שלי, השנייה, אבל מג'וברשת.. המילים היו מפורקות, היו רווחים באמצע מילים, וחלקי מילים שונות היו מחוברים, כשפה ושם היו %#%^$ ולא היה אפשר להבין מה כתבתי. וא?ת הוספת למטה משהו בסגנון "ערכתי מעט את הודעתך. כך טוב יותר". אאוץ'.. אז הרגשתי הקלה, וגם מבוכה, לגלות את שתיהן כאן "באויר", ואת תגובתך המבינה והמעודדת. סליחה שככה עשיתי לך עוול בחלום שלי.. שהלבשתי עליך שאת מעדיפה שאהיה לא מובנת ומפורקת להברות. אני והיא מדברות על הנושא הזה, אבל בנגיעות קלות ואז מתרחקות.. היא מאוד בקצב שלי ולא מושכת או דוחפת. היא רגישה ממני.. מרגישה בעוצמות גבוהות יותר שברירי תחושה שלי, ומדברת אותם בקול. כמו מגבר רגיש וסבלני. היא חושבת שגם המילים שלה הן קירבה פולשנית בשבילי לפעמים (והאמת, כשהיא אומרת מילים כמו "מענג", או מזכירה לי חלומות מביכים, היא מאוד צודקת ובא לי להיעלם, אחרי שאקיא לה על השטיח..). אני מנחשת שאת מאמינה שטיפול טוב יכול לרכך את הקושי להחזיק קירבה גופנית לאורך זמן, ואת הבחילה והגועל והרתיעה שאני מרגישה כשזה לא מותאם.. האם את יודעת להגיד איך זה קורה? מה בטיפול מלמד לגעת ולהינגע נכון? (האם יש סיכוי להנות מכל העניין הזה יום אחד, או שאסתפק בללמוד לחיות עם זה שזה לא כיף לי, או לווסת את התחושות שלי כך שלכל הפחות יחסי ... לא יחוו כמו..) .. אוף. אם זו שאלה שלא מתאימה לפורום ואת מעדיפה שאחכה לה בסבלנות, אז גם בסדר. יופי שאת בטוב ;-) המשיכי ככה ;-) לילך