שקט בנשמה

היי ליאת ! יצא לי הרבה לחשוב על מה שקרה איתי לאחרונה ועל כל מה שאני מרגישה וניסיתי באמת להיות כנה עם עצמי כמה כואב שזה יכול להיות . האמת היא שהיה פער משמעותי בין החיים שחייתי בזמנו לבין היכולת הרגשית שלי לעמוד בזה . אם להיות אמיתית אורח החיים שלי נועד פשוט לכסות על דברים שלא יכולתי להתמודד איתם ובניתי לעצמי עצמי מזוייף שהיה רחוק אלפי שנות אור ממי שאני . היום שאני כביכול סחי אני מפחדת מאוד מההשלכות מההתמודדות שאני כביכול צריכה לעבור בטיפול במיוחד מתלות שכנראה תתלווה לטיפול כדי לצלוח אותו כמו שצריך . הגעתי למצב שאני מבינה שאנני יכולה לקיים קשר זוגי תקין בגלל עבר טראומתי שאנני יכולה יותר להתעלם ממנו . אני יודעת שאני חייבת טיפול חייבת המינעות לחיות רגוע עם גבולות לטפל בעצמי ואז כאילו מהמקום של השלמה ובשלות לבנות חיים אחרים חיים אותנטיים יותר. חיים שאני באמת רוצה לחיות אך לצד זה מתלווה גם הפחד מהבדידות , הלחץ שבלהתקדם הלאה ולחיות .הרצון להנות ולטרוף את החיים והתסכול הזה שאני רואה שאנני מצליחה כי נפשית אנני מסוגלת והתסכול שמעמיד אותי בצומת דרכים בו אני נאלצת לבחור בין לשבור כלים ולהמשיך בהרס בחיים שאני יודעת שאנני יכולה לעמוד בו למרות הרצון .אותם חיים שהעצמי השקרי שלי חושב שהוא רוצה ויכול לחיות שמתעלם מכל המחירים הכבדים ומהכאב ומהחוסר בשלות ורוצה רק לפרוק ולשכוח לטרוף להשתולל מול הידיעה שהפעם עלי לעשות את זה נכון לתת לעצמי את הזמן להתאפס להחלים ללמוד ולבחור בחיים אותנטיים שיביאו אותי בסוף לשקט הזה בנשמה שקט שיאפשר לי לבחור בטוב והחיים האלה שאני רוצה באמת בסוף יגיעו והפעם אוכל להנות מהם כי אהיה מספיק בשלה מספיק בריאה . אולי אני מדמיינת ואולי זה לא יגיע בחיים אבל יש לי תקווה שאם אתן לעצמי את הצאנס אוכל דווקא לצמוח מהכאב . אז אני בוחרת לעשות משהו שמעולם לא עשיתי ולתת לעצמי את הזמן הנחוץ להחלים ולתת הזדמנות אמיתית לטיפול . האם אני עושה את ההחלטה הנכונה ליאת? האם זו אשלייה לצפות שהסבל שאני הולכת לגזור על עצמי הוא למען מטרה מקודשת ? אני לא מאמינה שאני באמת אומרת את זה אני צריכה גבולות ליאת ממש צריכה !

כן. ירדתי לסוף דעתך למרות שלא היה הכי כייף לקרוא על ניקוזי מוגלה שמצפים לי בתהליך . ידעתי את מה שרשמתי עוד מזמן ונראה לי המטפלת שלי יותר תופתע אפילו ממך שאגיד לה את הדברים הללו. אבל אולי התעייפתי כבר מלצאת מדעתי כדי לא להתקרב לפצע , לחוג סביבו כל הזמן במעגלים , לנסות לכסות אותו מבלי לטפל בו ,שבינתיים הוא רק הולך ומזדהם , מבעבע מתחת לבגדים , וכאילו חלאס אני יודעת שאי אפשר לחיות חיים בהלתעלם כל הזמן ראיתי אנשים שברחו שנים על גבי שנים עד שהגיעו לגיל 50 40 ולא עשו כלום חוץ מלהרוס ולאבד את היקר להם שהיו מנסים לאסוף את השברים ולחיות את שארית חייהם בתחושת פיספוס נוראית. אני מודעת לכוח שיש להרס העצמי שלנו המכורים לרסק כל חלקת אדמה טובה ולכוח שלי במיוחד לצורך שלי להשתיק את הסערה ע"י התגרות במוות פחות בשימוש . לא שאין לי כוח יותר להמשיך בהרס יש לי. זו יותר בחירה מתוך מודעות מתוך התבוננות ובמיוחד מהפחד לאבד את כל היקר לי בגלל בריחה מטופשת אני לא רוצה להתעורר בגיל 50 ולהתחרט על כל הכאב שגרמתי , על כל האנשים שאיבדתי , על החיים שבאמת יכולתי לחיות אילו רק העזתי להתמודד. זוגיות , משפחה ,ילדים , קריירה ,אהבה אין מצב שאני אוותר על כל זה . תודה לך !